מה יכול לגרום לבעיות בשליטה על סוגרים? מה משפיע על בעיות אלה? כיצד ניתן להתמודד עם חוסר שליטה על הסוגרים? מהם האמצעים הקיימים להתמודדות עם התופעה? כמה התופעה נפוצה? מה עשוי להגביר את התופעה? באיזה גיל התופעה הכי נפוצה? האם קיימות אוכלוסיות בהם התופעה נפוצה יותר? שאלות אלה, שאלות אחרות ונוספות עולות במקרים רבים אצל אנשים הסובלים מחוסר שליטה על הסוגרים. מספר נקודות בנוגע לנושא של מידע יכולות להקל ולעזור לאנשים אלה.
מה יכול לגרום לחוסר שליטה על הסוגרים
חוסר שליטה על הסוגרים יכול להיות סימפטום למעשה של בעיות רפואיות. בעיות אלה כוללות לדוגמא נכות מסוגים שונים, עצירות, התייבשות, אלצהיימר, פציעות שונות וגם מחלות נוירולוגיות אחרות. בנוסף לכך ניתן לסבול מהתופעה של חוסר שליטה על הסוגרים כתוצאה מניתוח או נטילת תרופות מסויימות. כמובן שמחלות תלויות גיל הן הגורם הנפוץ ביותר בקרב בני שישים וחמש ומעלה לתופעה.
חוסר השליטה על הסוגרים איננה צריכה להיות גם חוסר שליטה על החיים
קיימים עזרים רבים היכולים להוות פתרון נהדר עבור אנשים המתמודדים עם חוסר שליטה על הסוגרים. אלה כוללים לדוגמא שקמה מכנסונים למבוגרים, סופגנים למבוגרים וגם חיתולים למבוגרים שקמה. מלבד פתרונות אלה ניתן להתייעץ ולקבל עזרה רפואית היכולה לסייע רבות עם התופעה. קיימים בנוסף מכשירים רפואיים המסייעים להתמודד עם התופעות. מכשיר העושה זאת לדוגמא הוא מכשיר מנטר המזהה שרירים ועוזר לשלוט בהם, שרירים הנמצאים סביב שלפוחית השתן.
התמודדות עם התופעה והמצאות בסביבה חברתית
ההתמודדות עם חוסר שליטה על סוגרים גורם לאנשים רבים להרגיש חשש מהמצאות בסביבה חברתית. החשש גורם לרבים להמנע ממצבים חברתיים רבים ולהשאר בגפם. חשש זה נגרם לפעמים גם מהצורך התדיר לשירותים נגישים וכן מהצורך לדעת בכל עת היכן קיימים שירותים. היבט זה גורם לרבים לנקוט באמצעים אחרים כגון לבישת בגדים שחורים היכולים לעזור לטשטש דליפת שתן או לאחרים לא לשתות כלל בזמן היותם מחוץ לביתם. אלה תופעות לא בריאות המקשות מאוד על האנשים הנאלצים להתמודד עם התופעה.
מומלץ מאוד להתייעץ עם רופא המשפחה או רופאת המשפחה היכולים לעזור ולתת מידע על התופעה ועל אפשרויות ההתמודדות עימה. אפשרויות ההתמודדות כוללים גם חיתולים למבוגרים שקמה, שקמה מכנסונים למבוגרים וכוללים גם סופגנים למבוגרים. כמו כן יכולים הרופאים להסביר על הגורמים המגבירים את התופעה וגם גורמים היכולים לצמצם את התופעה. אלה כוללים לדוגמא פעילות גופנית והמנעות ממזון מסויים.