מערכת הנשימה והדם בצלילה.
מבנה מערכת הנשימה והדם בצלילה ואופן הפעולה. ידע בנושא זה הוא בעל חשיבות לכל צולל ולכל סוג צלילה.
מערכת הנשימה העליונה כוללת את האף, הפה, הלוע והגרון. מערכת הנשימה התחתונה כוללת את הקנה, סמפונות, נאדיות הריאה, קרום הפלאורה, שרירי הצלעות והסרעפת.
גוף האדם זקוק לחמצן לקיום המערכות השונות, החמצן הוא "הדלק" של הגוף ומגיע אלינו כחלק מהרכב האוויר הנו תערובת גזים המורכבת מחמצן (78.084%) ואחוז אחד של גזים אינרטיים אחרים (ארגון, פחמן דו חמצני, ניאון, הליום, קריפטון, קסנון). הרצון לנשום (רפלקס), נובע מכמה גורמים, גירוי הנשימה נוצר בעיקר עם העלייה ברמת הפחמן הו חמצני שנמדד ע"י חיישנים הנקראים כימורצפטורים. כאשר חיישנים אלו מודדים רמה גבוהה של פחמן דו חמצני ורמת החמצן יורדת, ניתנת הפקודה לנשום, לכן גם רמות גבוהות של גז זה יגרמו לגירוי יתר ולרצון לנשום כל הזמן, מצב שעלול להוביל לנשמת ולהרעלת CO2.
במערכת הנשימה והדם בצלילה, רמת הפחמן הדו חמצני באוויר הנשאף היא בערך של 0.03% ולעומת זאת בעת הנשיפה הוא מגיע לרמה של 3.5% לערך.
כאשר מתקבלת הפקודה לנשום מהמוח, הסרעפת יורדת כלפי מטה, שרירי הצלעות נמתחים ובית החזה מתרחב, פעולה זו גורמת לקרום הפלאורה המקיף את הריאות להתרחב עם בית החזה ומכיוון שבין הקרום לריאה שורר ריק, בפעולה זו יתרחבו נאדיות הריאה, תת הלחץ יוביל לשאיפה של אויר מבחוץ אל הריאות, בפעולה הפוכה, יתכווץ בית החזה והסרעפת תעלה ובלחצה זו על הריאות תתבצע הנשיפה. האוויר הנכנס, לנאדיות, עובר דרך דופן הנאדית הדק ע"י תהליך הנקרא פעפוע (דיפוזיה) אל מערכת הדם ומשם מובלים הגזים ע"י הדם אל רקמות הגוף. חילוף הגזים מתבצע ע"י השוואה בלחצים החלקיים של הגזים השונים, תמיד תהיה שאיפה להשוואת לחצים של כל גז במעבר בין הריאות לדם ובכיוון ההפוך מהדם לריאות.