שעוני יד חלק א אספנות

שעוני יד

שעון יד הוא שעון אשר עוצב ויוצר לצורך ענידה על פרק היד של האדם, באמצעות צמיד או רצועה. בנוסף להצגת הזמן, שעונים מודרניים מציגים לעתים נתונים נוספים, כגון תאריך, ספירה לאחור, הצגת השעה במקומות אחרים בעולם ועוד. שעון היד נחשב לאביזר אופנה ודגמים רבים של שעונים נבדלים זה מזה בעיצוב.

בניגוד לעבר בו רוב שעוני היד היו בעלי מנגנון מכני, בימנו רוב שעוני היד הזולים וברמת המחירים הבינונית, מיוצרים בייצור המוני ומכילים מנגנון אלקטרוני על בסיס גביש צורן ("מנגנון קווארץ"). שעוני יד יקרים נמכרים לרוב לאספנים, וערכם נמדד על פי תכונותיהם האסתטיות ומורכבות מנגנוניהם הנבנים במלאכת-יד. שעונים יקרים אלה מכילים בדרך כלל מנגנונים מכניים ומופעלים במתיחת קפיץ, אף שמנגנונים אלה פחות מדויקים, יותר שבירים ויקרים ממנגנונים אלקטרוניים.

בטרם פותחו שיטות מזעור זולות, בתחילת המאה ה-20, רוב השעונים היו שעוני כיס, אשר לוח השעות בהם היה עטוי מכסה ואשר היו מונחים בכיסו של אדם, מחוברים בשרשרת לבגדו.

שעון היד הראשון מיוחס לחברת פטק פיליפ שייצרה אותו בשנת 1867. עד מלחמת העולם הראשונה‏[1] שעון היד נחשב בעיקר כאביזר נשי. הרצועה יוצרה אז פעמים רבות ממשי‏[

שעון היד הראשון שידוע עליו היה שעון שהוצמד לצמיד יד והוענק לאליזבת הראשונה, מלכת אנגליה[דרוש מקור], אולם חלפו שנים רבות עד ששעון יד הפך לפריט מקובל.

בהלכה

היו שהבחינו בין שעון יד פשוט לשעון יד יקר והתירו ללכת בשבת ברשות הרבים עם שעון יד יקר מדין תכשיט. הרב משה פיינשטיין כותב שמעיקר הדין שעון יד המולבש על היד עצמו נחשב בגד ועל כן מותר לצאת בו בשבת גם אם אינו יקר, אולם הוא כותב שראוי לא ללכת עם שעון יד כיוון שאנשים עלולים להתבלבל ולהתיר שעון יד המולבש על הבגד יש שרצו לאסור על גברים שעון יד משום שהיה נחשב אביזר נשי ונאסר משום לא ילבש[4]. למעשה אין המנהג כך

ברייטלינג (Breitling) הוא יצרן שעוני יד שווייצרי, מקנטון ז'ורה.

ברייטלינג מוכר שעוני כרונומטר המעוצבים בעיקר לאנשי צוות אוויר, אף שרובם נענדים כפריטי אופנה יוקרתיים וכסמל סטטוס. שעוני ברייטלינג מתאפיינים בלוח שעות גדול יחסית לשעוני יד אחרים, המאפשר תצוגה ברורה של נתונים שונים נוסף על השעה. ובנוסף, שעונים אלו כבדים מהמקובל. רבים מדגמי החברה מבוססים על מנגנון מתיחה מכני אוטומטי המבוסס על תנועות היד. כל שעוני ברייטלינג מיוצרים בשווייץ ועשויים ממרכיבים שווייצרים.שעוני ברייטלינג מתוכננים ומעוצבים לשימושים טכניים ייחודיים, ומשכך הם מורכבים ביותר להפעלה ומציגים נתונים רבים מעבר לתצוגת הזמן, שאין להם כל שימוש בחיי היום יום. למרות זאת, רבים עונדים שעונים אלה כסמל סטטוס וכאביזר אופנה.

חברת פטק פיליפ נמצאת בבעלות משפחת שטרן ומנוהלת על ידי הנרי שטרן ובנו (2008). פטק פיליפ ידועה בתקני ייצור מחמירים‏‏ הנושאים את חותם ז'נבה‏‏ ובעובדה כי החברה מייצרת בעצמה את רוב מרכיבי השעונים שלה.היסטוריה

אנטוני פטק החל מייצר שעוני כיס בשנת 1839 בז'נבה, לצד שותפו המהגר הפולני פרניצ'ק צ'אפק. בשנת 1844 נפרדו דרכיהם ובשנת 1845 פטק חבר ליצרן השעונים הצרפתי אדריאן פיליפ, אשר המציא מנגנון מתיחת קפיץ השעון ללא צורך במפתח. בשנת 1851 נוסדה חברת פטק פיליפ.בשנת 1868 ייצרה פטק פיליפ את שעון היד הראשון מתוצרתה. החברה הייתה חלוצה בהחדרת חידושים שונים בשעוניה, ביניהם: לוח שנה תמידי, מחוג לחלקי שנייה, כרונוגרף וכן התרעה קולית לדקות. בעבר ייצרה החברה שעוני קווארץ ואף שעון יד דיגיטלי.השעון היקר ביותר

בשנת 1933 ייצרה פטק פיליפ שעון כיס מורכב ומשוכלל ביותר עבר הבנקאי האמריקאי הנרי גרייבס ג'וניור (Henry Graves, Jr), אשר רכש את השעון כחלק מתחרות ידידותית שניהל עם ג'יימס וורד פקרד, בעל חברה לייצור מכוניות. בשנת 1999 נמכר השעון מעזבונו של גרייבס במכירה פומבית ונרכש בסכום של 11 מיליון דולר‏‏[4], היה זה השעון היקר ביותר עד לאותה עת. ב-10 באפריל 2008 נמכר שעון יד מתוצרת החברה, מדגם "Sky Moon Tourbillon" עשוי פלטינה, במחיר של 11.75 מיליון דולר הונג קונגי (כ-1.49 מיליון דולר ארצות הברית) והיה לשעון היד היקר ביותר שנמכר בעולם

קרטייה (Cartier SA) היא חברה צרפתית לייצור תכשיטים ושעוני יד, שהיא חברת בת של החברה השווייצרית רישמון (בצרפתית: Compagnie Financi?re Richemont SA). החברה נושאת את שמה של משפחת הצורפים קרטייה אשר שליטתה בחברה הסתיימה בשנת 1964 והייתה ידועה בעיצובי תכשיטיה.

למשפחת קרטייה היסטוריה ארוכה ומכובדת של יצירת תכשיטים לבני מלוכה ולידוענים. קשרים הדוקים אלה עם בני המלוכה הביאו את הנסיך אלברט אדוארד לכנות את קרטייה: "צורף למלכים, מלך הצורפים" (בצרפתית: Joaillier des Rois, Roi des Joaillier). קרטייה קיבל הזמנה ל-27 נזרים (טיארה) לטקס הכתרת מלך בריטניה אדוארד השביעי ובשנת 1904 הפכה חברת קרטייה לספק רשמי של בית המלוכה הבריטי. במהרה הוכרזה קרטייה כספק רשמי לחצרות מלוכה נוספים, בהם אלה של מלכי ספרד, מלכי פורטוגל, שושלת רומנוב ברוסיה, מלכי תאילנד (סיאם), מלכי יוון, מלכי סרביה, מלכי בלגיה, מלכי רומניה, מלכי מצרים ומלך אלבניה, וכן מבית אורליאן ונסיכות מונקו.

היסטוריה

קרטייה נוסד בפריז בשנת 1847 לאחר שלואי-פנסואה קרטייה החל לנהל את סדנת הצורפות בה התמחה. בשנת 1874 נטל בנו אלפרד קרטייה את ניהול החברה ואחריו החלו לנהל את החברה שלושת בניו של אלפרד: לואי, פייר וז'ק. בנים אלה אחראים לפריחת החברה ולרכישת מעמדה כצורפים בולטים בעולם.

בשנת 1904 התלונן הטייס הברזילאי אלברטו סנטוס-דומונט לידידו לואי קרטייה, על חוסר מהימנותם ויעילותם של שעוני הכיס בשעת טיסה. קרטייה ניסה להתמודד עם האתגר ופיתח שעון יד שטוח עם לוח שעות מרובע. שעון זה מצא חן בעיני סנטוס-דומונט ואף בעיני לקוחות רבים אחרים של החברה. הדגם נושא את שמו של הטייס "סנטוס" עד היום. היה זה שעון היד הראשון לגברים (פטק פיליפ יצר את שעון היד הראשון, היה זה שעון בודד שיוצר במיוחד לאישה).

לואי נותר אחראי לסניף החברה בפריז והעבירו בשנת 1899 לרחוב לה פאי (בצרפתית: Rue de la Paix), אחד הרחובות היוקרתיים בעיר עד היום. לואי היה אחראי לעיצובם של כמה מן התכשיטים הנודעים של החברה. בשנת 1907 חתמה חברת קרטייה הסכם עם אדמונד יגר, אשר הסכים לספק לחברה את מנגנוני השעונים. בשלב זה פתחה כבר החברה סניפים בלונדון, בניו יורק ובסנקט פטרבורג והפכה לאחת מחברות השעונים המצליחות בעולם. בשנת 1912 הציגה החברה את דגמי השעונים Baignoire ו-Tortue הנמצאים בייצור עד היום. בשנת 1917 הציגה את דגם Tank בהשראת כלי המלחמה החדש במלחמת העולם הראשונה: הטנק. אף דגם זה ממשיך להיות מיוצר בגרסאות שונות עד היום.

Jaeger-LeCoultr) לייצור מנגנוני שעונים באופן בלעדי עבור קרטייה: European watch & clock company. למרות זאת המשיך קרטייה לרכוש מנגנונים גם מיצרני שעונים נודעים אחרים.

ז'ק קרטייה ניהל את סניף החברה בלונדון והעבירה לביתה הנוכחי ברחוב בונד, רחוב החנויות הבולט בלונדון. בשנת 1909 פתח פייר קרטייה את סניף החברה בניו יורק ובשנת 1917 העבירה לשדרה החמישית, לבניין גדול ומפואר אותו רכש במחיר 100 דולר במזומן ומחרוזת פנינים טבעיות כפולה שערכה הוערך באותה עת בסך מיליון דולר

במחצית המאה ה-20 המשיך הדור הרביעי במשפחת קרטייה בניהול החברה. לאחר מות פייר קרטייה בשנת 1964 החליטו ז'אן-ז'ק קרטייה (בנו של ז'ק), קלוד קרטייה (בנו של לואי) ומריון קלודל (בתו של פייר), אשר עמדו בראש סניפי החברה בלונדון, ניו יורק ופריז, למכור את החברה.

בשנת 1972 נקנה סניף החברה בפריז בידי קבוצת משקיעים בראשות ג'וזף קנואי. בשנים 1974 ו-1976 נקנו סניפי החברה בלונדון ובניו יורק ואוחדו בשנת 1979 לחברה אחת "קרטייה העולמית" (Cartier Monde).

רולקס (Rolex SA) הוא יצרן שווייצרי של שעוני יד. שעוני רולקס נחשבים במקומות רבים בעולם כסמל סטטוס‏‏[1]‏‏[2]‏‏[3]‏‏[4]. רולקס הוא היצרן הגדול ביותר של שעוני יוקרה [5], עם ייצור של למעלה מ-2,000 שעונים ביום והכנסות שנתיות של כ-3 מיליארד דולר (נכון לשנת 2003). בשנת 2007 דרג המגזין BusinessWeek את רולקס במקום ה-71 בין 100 המותגים הטובים בעולם, זהו המקום הגבוה ביותר בדרוג ליצרן שעונים‏‏

היסטוריה

בשנת 1905 ייסדו האנס וילסדורף וגיסו אלפרד דייויס את חברת "וילסדורף ודייויס" בלונדון‏‏[7]. עיקר עסקיהם התמקדו אז ביבוא מנגנוני שעונים מתוצרת הרמן אגלר השווייצרי ושימוש בהם לבניית שעוני איכות. את שעוני היד הראשונים שלהם מכרו לחנויות תכשיטים אשר חרטו את שמם על לוח השעות של השעון. ראשי התיבות של וילסדורף ודייויס (W&D) הופיעו בחלקו הפנימי של מבנה השעון.Fonds) בשווייץ. וילסדורף העתיק את פעילותו בתחום השענות מבריטניה לשווייץ משיקולי מס על המתכות מהן יוצרו השעונים (כסף וזהב). ב-15 בנובמבר 1915 נרשמה רולקס כחברה. רולקס הוא שם מומצא ומקורו אינו ברור עד היום. לטענת וילסדורף הוא חיפש שם שניתן להגותו בקלות בכל שפה. על פי גרסה עממית אחת, שאין לה תימוכין, מקורו של השם בביטוי הצרפתי "מצוינות בשענות" (horlogerie exquise). על פי גרסה אחרת מקורו של השם בצליל הנשמע כאשר מותחים את קפיץ השעון‏‏[8]. בשנת 1919 העתיק וילסדורף את החברה לעיר ז'נבה שם החלה לפעול בשם "חברת השעונים רולקס" (Rolex Watch Company). מאז שונה שמה של החברה פעמיים: תחילה לשם Montres Rolex, SA ולבסוף לשם הקיים היום, Rolex, SA.

לאחר מות אשתו בשנת 1944 ייסד וילסדורף את קרן האנס וילסדורף, שבה הפקיד את מניותיו בחברה, ובכך הבטיח כי תמיד יועבר חלק מהכנסות החברה למפעלי צדקה. החברה נמצאת בבעלות הקרן הפרטית עד היום ומניותיה אינן נסחרות בבורסה.

חידושי החברה שעון מדגם Submariner Professional המיועד לצוללנים

בין החידושים הרבים שפיתחה רולקס בתחום שעוני היד בולטים שעון הצלילה הראשון, שעון היד הראשון עם תאריכון על לוח השעות, השעון הראשון בו ניתן לקרוא את השעה בשני אזורי זמן, ויצרן שעוני היד הראשון שקיבל תו תקן כרונומטר ממכון התקנים לבדיקת הכרונומטר השווייצרי‏‏[9]. עד היום רולקס מייצרת את המספר הגדול ביותר של שעוני-יד העומדים בתקן כרונומטר.

רולקס נטלה חלק בפיתוח מנגנון שעון יד אלקטרוני המבוסס על גביש צורן (מנגנון קווארץ). אף שרולקס ייצרה מספר קטן יחסית של דגמים שהתבססו על מנגנון זה, למהנדסי החברה חלק משמעותי בעיצוב וביישום טכנולוגיה זו בשלהי שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. רולקס שיווקה את שעון היד הראשון שלה עם מנגנון מתיחה עצמית בשנת 1931. מנגנון זה ניצל את האנרגיה המופקת מתנועות היד כדי למתוח את קפיץ השעון. מנגנון זה לא רק ביטל את הצורך במתיחה ידנית של הקפיץ, אלא שאף ביטל את סכנת מתיחת היתר של הקפיץ, שהייתה עד אז מקור משמעותי לתקלות בשעוני יד. בשנת 1953 הייתה רולקס לחברת השעונים הראשונה שייצרה שעון יד העמיד לצלילה במים עד לעומק של 100 מטר‏‏[10]. וילסדורף אף הצמיד את אחד משעוני הצלילה של החברה לצידו החיצוני של הבתיסקף "טריאסטה" בעת שצלל בשנת 1960 בשקע מריאנה. השעון המשיך לפעול לאורך הצלילה ללא תקלות כפי שדיווח לחברה החוקר השווייצרי ז'ק פיקארד: "אני שמח לאשר כי אפילו בעומק 11,000 מטר השעון שלך מדויק באותה מידה שהוא מדויק על פני הים. מיטב האיחולים, ז'ק פיקרד"‏‏

רולקס טיפחה לאורך שנות פעילותה את תדמית שעוניה כמכשירי מדידה המתאימים לתנאים קיצוניים, צלילה, טיסה וטיפוס הרים ופתחה לצרכים אלה דגמי שעונים מיוחדים. אחד מדגמי שעוני היד של החברה Rolex GMT Master II פותח במיוחד לבקשת חברת התעופה פאן אמריקן כדי לסייע לטייסיה בטיסות בין-יבשתיות. בשנת 1953 ענדו מטפסי ההרים הילרי וטנזינג שעון רולקס כאשר טיפסו לפסגת הר אוורסט.

רולקס מייצרת שעונים בשלושה קווים עיקריים: Oyster Perpetual, Professional ו-Cellini. בעוד שדגמי Oyster ו-Professional הם דגמים מקצועיים באופיים, דגמי Cellini הם דגמים מהודרים יותר. בכל אחד מקווים אלה מספר גדול של דגמים. החל משנת 1946 יזם האנס וילסדורף ייצור שעוני רולקס תחת מותג זול יותר בשם "טיודור" (Tudor) הנמכר באזורים שונים בעולם.

מחיריהם של דגמי שעוני רולקס הנפוצים נעים החל מאלפי דולרים בודדים ועד לעשרות אלפי דולרים לשעוני הצלילה העשויים זהב. מחירי חלק משעוני החברה, המיוצרים בסדרות מוגבלות ומיוחדות, הם מעל ל-100,000 דולר. כך למשל, שעון מדגם Rolex Oyster Perpetual Day-date Special Edition מוצע למכירה בשנת 2008 במחיר של 192,500 דולר בארצות הברית‏‏[12].

זיופי רולקס

שעון רולקס מזויף. ניתן לראות כי כל המופעים של האות O בשם החברה והדגם הוחלפו באות Q

בדומה למותגים יוקרתיים אחרים, אף שעוני רולקס מזויפים לעתים קרובות והם בין המותגים עם מספר הזיופים הגדול ביותר בעולם. זיופים אלה, המיוצרים בדרך כלל בסין, ותאילנד נמכרים לעתים קרובות ברחובות וברשת האינטרנט‏‏[13]. אף שרבים מן הזיופים הפשוטים נמכרים במחירים זולים מאד, חלק מן הזיופים האיכותיים נמכרים במחירים המתקרבים למחיר השעון המקורי. על פי הערכות שונות, יותר מ-75% מן השעונים המזויפים בעולם הם חיקויים של שעוני רולקס מדגם Rolex Oyster Perpetual.

רולקס בתרבות העממית[עריכת קוד מקור

השחקן פול ניומן ענד שעון רולקס מדגם "דייטונה" (Daytona) החל משנת 1972, לאחר שאשתו העניקה לו את השעון שעל צידו האחורי חרוט המשפט: "נהג לאט, ג'ואן". בזכות תדמיתו של ניומן, חלק מדגמי רולקס נודעו בשם שעוני "פול ניומן" והפכו לפריט אספנים.

דמותו של ג'יימס בונד, אותה יצר איאן פלמינג, עונדת שעון רולקס עשוי פלדת אל-חלד מדגם Rolex Oyster Perpetual בסדרת הסיפורים שכתב. בתשעת הסרטים הראשונים של ג'יימס בונד, אשר יצאו לאקרנים בין 1962-1974, הוא ענד שעוני רולקס, כך גם בסרטים "רצח בעיניים" (1985) "007 באזור המסוכן" (1987) ו"רישיון להרוג" (1989). בשאר סרטי ג'יימס בונד הוא הופיע עונד שעונים מתוצרת סייקו ואומגה‏‏[.

בעונה הרביעית של סדרת הטלוויזיה 24 מופיעה הדמות ג'ק באואר (השחקן קיפר סאתרלנד) כשהוא עונד שעון רולקס Submariner. במציאות, היה זה זיוף של השעון האמיתי שנהרס במהלך ההסרטה.

שנת 1868 יסד המהנדס האמריקאי פלורנטין אריוסטו ג'ונס (1841-1916) את חברת International Watch Company‏‏[1]. ג'ונס, אשר ניהל אותה עת את חברת E. Howard & Co, שהייתה יצרן שעוני היד המוביל בארצות הברית, הקים את החברה החדשה במטרה לשלב את המיומנות הגבוהה של שענים שווייצרים בבניית שעונים עם הטכנולוגיה המודרנית של יצרנים אמריקאים, וזאת כדי לשווק לשוק האמריקאי מנגנוני שעוני יד וחלקי שעונים‏‏[2]. באותה תקופה היה שכר העבודה בשווייץ זול יחסית לשוק האמריקאי והיה שפע של שענים מיומנים, אשר רובם עבדו בביתם. ג'ונס נתקל בהתנגדות לפעולת החברה באזור המערבי, דובר הצרפתית, של שווייץ, מחשש שמא אנשים יאבדו את מקומות עבודתם וישתנה אופי עבודת השענים אשר נעשתה בבית, זאת כיוון שג'ונס ביקש להקים מפעל.

במחצית המאה ה-19 הייתה שפהאוזן נתונה בסכנה כי המהפכה התעשייתית תפסח על העיירה. באותה עת הגיע למקום התעשיין יוהאן היינריך מוזר והקים במקום מפעל הידרואלקטרי ראשון המנצל את כוח המים של מפלי נהר הריין. מוזר פגש בג'ונס בעת שהאחרון היה בשווייץ ויחד הם הביאו להקמת מפעל השעונים הראשון בצפון-מזרח המדינה.

בשנת 1869 שכר ג'ונס ממוזר בניין תעשייתי ברחוב הריין בשפהאוזן ועד מהירה התרחב המפעל והוא שכר מבנים נוספים בעיירה. בשנת 1874 כבר תוכננה הקמת מפעל חדש ל-IWC ושטח המפעל נקנה מידי חברת החשמל של מוזר, על גדות נהר הריין. עבודות הקמת המפעל החלו באביב 1875. מיד לאחר השלמתו, עבדו במפעל 196 עובדים.

ב-17 בפברואר 1880 רכש יוהאן ראוכנבאך-פוגל, יצרן מכונות משפהאוזן, את חברת IWC ומאותה עת ניהלו את החברה ארבע דורות של משפחת ראוכנבאך. בשנת 1888 החל שימוש בחשמל, תחילה לתאורה בלבד, ומאוחר יותר להפעלת מכונות במפעל הייצור של החברה.

ב-1 באפריל 1944 הופצצה בטעות שפהאוזן על ידי מפציצי חיל האוויר האמריקאי. אחת הפצצות נפלה לתוך המפעל, אולם לא התפוצצה והעובדים הצליחו למנוע את התפשטות האש לתוך המפעל, מהתפוצצות פצצות תבערה בסמוך למפעל. עם תום מלחמת העולם השנייה נאלצה IWC לשנות את אופן פעולתה לאחר שמזרח אירופה נותרה מאחורי מסך הברזל ואילו כלכלת גרמניה הייתה במשבר קשה. בשל כך חיזקה החברה את קשרי השיווק שלה עם מדינות במערב אירופה, אמריקה, אוסטרליה והמזרח הרחוק.

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 עברה על תעשיית שעוני היד השווייצרית מהפכה טכנולוגית עם הופעת מיזעור מנגנונים אלקטרוני, ייצור שעונים המונעים בסוללה ושימוש בטרנזיסטור במנגנוני שעונים. IWC נמנעה מהשקעות כבדות בטכנולוגיות חדשות אלה, שחלקן כשל מאוחר יותר. לעומת זאת, IWC פיתחה קו חדש של שעוני יד מכניים מהודרים לנשים. שנת 1973 הייתה השנה המוצלחת ביותר מבחינה עסקית ל-IWC בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.

1974 חלה עלייה חדה במחירי הזהב בשוקי העולם, עובדה שהביאה להשפעה קשה על תעשיית שעוני היד, זאת לצד ירידה חדה בערך הדולר לעומת הפרנק השווייצרי. במקביל יצרני שעוני יד יפניים הציפו את השוק בשעוני קווארץ זולים.

כדי לשרוד בתנאי השוק המשתנים החליטה IWC להתחיל ולייצר שעוני כיס באיכות גבוהה, זאת בנוסף לפס הייצור של שעוני יד מודרניים. אותה עת החלה החברה אף משתפת פעולה עם מעצב חיצוני, פרדיננד א. פורשה, בנו של פרדיננד פורשה.

בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 עברה הבעלות על החברה שלוש פעמים עד שבשנת 2000 נרכשה החברה בידי חברת מוצרי היוקרה השווייצרית רישמון (צרפתית: Compagnie Financi?re Richemont SA), אשר הותירה על כנו את המבנה הניהולי של החברה עד לאותה עת.פינוי דירה