אנחנו הישראלים אוהבים להתווכח. הבדיחה מספרת שאם תיקח שני יהודים, תשמע שלוש דעות שונות באותו הנושא. ככה גם אנחנו במהלך השנה, אוהבים לריב. השמאל עם הימין, החרדים והחילונים, קפיטליסטים וסוציאליסטים ומי לא. אך עם זאת ישנם כמה ימים במהלך השנה שמאחדים אותנו בארץ כמדינה יהודית. דוגמאות לימים כאלו לא חסר גם אם הם לא רבים. ניתן להזכיר את יום השואה, יום הזיכרון לחללי צהל ויום העצמאות.
יום העצמאות הוא היום הבודד שמאחד אותנו ומבליט את הישראלי השמח, זה שאוהב לחגוג, להתחבק עם האחר ולא רק לריב. ערב יום העצמאות הוא ערב של מסיבה אחת ענקית ופורקן כל עול. אם עד לפני כמה שעות עוד זכרנו כולנו את חללי צהל ברגע אחד של צפירה, הופך היום העצוב הזה לפרץ שמחה כמעט ובלתי נשלט. את בתי העלמין גדושי האדם מחליפות הכיכרות המרכזיות בכל עיר. את הצפירה הנוראית מחליפה מוזיקה ישראלית שמחה מכל צבעי הקשת של המוזיקה שלנו ואת האבל האיום מחליפה שמחה רבה ופרץ ציונות כמעט ובלתי מוסבר.
כולנו יוצאים לרחובות לראות את מופעי הזיקוקים הרבים. נראה כי כל עיריה מתחרה עם שכנתה של מי יותר גדול, כלומר של מי מופע הזיקוקים מרשים יותר ומושך יותר קהל. אומני ישראל מופיעים על כל במה מרכזית ובעיקר אנו זוכרים מהערב הזה את הילדים הרבים אשר מתרוצצים ברחובות העיר עם ספרי השלג הידוע לשמצה ומשפריצים על כל עובר אורח.
נראה כי התעשייה שהכי נהנית בערב הזה (ועוד רגע נגיע לתעשיית הבשר והמנגלים) היא תעשיית האביזרים ליום העצמאות. במהלך ערב יום העצמאות מוציא הציבור הישראלי לפי הערכות כחמישים מיליון שקלים על מוצרים זוהרים ומתנפחים עם דגל ישראל עליהם. כן, 50 מיליון שקלים אנו מוציאים מידי שנה על אביזרים ליום העצמאות. פטישי ענק זוהרים, סיכות עם דגל ישראל, כיסויים למראות הרכב ולמעשה כל מוצר אשר מתנוסס עליו הדגל הכחול לבן. זוהי תעשיה שמקורה בסין כמובן, אשר עושה את דרכה באוניות כבר בתחילת כל שנה ונמכרת במהלך כחודשיים לכל רוכל, בסטיונר או ילד צעיר אשר מעוניין להתפרנס מערב זה.
התעשיה השנייה אשר נהנית מנתח רווחים גדול בחג הזה היא תעשיית המנגל והבשרים. עם עלות השחר אנו עדים להתקבצות של משפחות בכל רחבי העיר, על כל פיסת דשא עם מנגל פחמים והרבה מאוד בשר. את ספרי השלג הלבן שעוד נשאר מליל האתמול מחליפים שאריות של פיתות עם חומוס, פרגיות והרבה סוגי סלטים.
אני במשך שנים רבות הייתי אנטי החג, היה לי קשה המעבר הזה של יום אבל עם ערב של שמחה, אך בשנים האחרונות אני מבין כי רגעי השמחה שלנו כעם הם כל כך דלים שבעצם למה לא לשמוח ולהפגין שמחה בהזדמנויות הנדירות שיש שלנו, או בקיצור בחג העצמאות.
חג שמח