דבר ידוע הוא שהקרנית נחשבת לאחד החלקים החשובים ביותר בעין. אלא שכיאה לרקמה שקופה ודקה דוגמת זו, הקרנית אינה חפה מפגיעות. קרטוקונוס (בעברית: "ניוון קרנית" או "קרנית חרוטית") היא אחת ממחלות העיניים החמורות ביותר, וכזו שטומנת בחובה פגיעה של ממש בראיה. מה גורם לה? מהם התסמינים? וכיצד ניתן להתמודד עם הבעיה?
מהו קרטוקונוס?
על מנת להבין את המאפיינים של קרטוקונוס, חשוב לעמוד על תפקידיה השונים של הקרנית: רקמה זו, ממש על קצה המזלג, מכסה את קשתית העין, מעניקה הגנה לעין ומספקת, פשוטו כמשמעו, את עיקר העוצמה האופטית לה. מכאן, שהפגיעה בה כוללת בתוכה השלכות משמעותיות על העין ויכולת הראיה של האדם כמכלול.
קרטוקונוס הוא מצב שבו צורתה של הקרנית, שבמצבה הנורמלי מזכירה כיפה, מתעוותת, והופכת להיות כצורת חרוט. התוצאה הישירה של כך היא אסטיגמציה, כלומר, עיוות בתמונה שהעין מקבלת. דיווחים של חולים במחלה הם על קשיים בראיית עצמים, הופעת צללים או הילות אור בשדה הראייה, קשיים באבחנה שבין צבעים שונים, הפיכת תמונת העין לדו מימדית - והרשימה עוד ארוכה.
בניגוד למחלות עיניים אחרות, כאן אין סכנת עיוורון, אך הירידה המשמעותית באיכות החיים, כמו גם הפגיעה בכושר הנהיגה, ראיית הלילה והקריאה, הופכים את המצב למורכב עבור הסובלים מהמחלה.
הגורמים לקרטוקונוס
יש לתת את הדעת על נקודה משמעותית ביותר, והיא שגם כיום, עם התפתחות הרפואה המודרנית, לא קיימת תמימות דעים בקרב רופאים לגבי הסיבות הספציפיות המביאות לקרטוקונוס. עם זאת, ברור שהמחלה מתחילה להתפתח לרוב בגילאי 15-20, והתפתחותה עשויה להימשך עשורים שלמים. כמו כן, בדרך כלל תפגע במחלה בשתי עיניו של האדם, גם אם לא בהכרח בקצב אחיד.
הנטייה כיום היא להאמין שיש למחלה בסיס גנטי לא מבוטל, כך שאנשים שבמשפחתם יש היסטוריה של המחלה עלולים לסבול ממנה בשיעור גבוה יחסית (מה שבולט בעיקר בתרבויות בהן נהוגים נישואין בין קרובי משפחה). גורמים נוספים שמוזכרים ביחס לקרטוקונוס הם אלגריות הפוגעות בעין, אסטמה, שפשוף מאסיבי של העיניים ואף גורמים חברתיים וגזעיים. בישראל, ההערכות הן שאחד מבין אלף אנשים סובל מהמחלה, בשלב זה או אחר של חייו.
איך ניתן לאבחן קרטוקונוס?
קושי אחר ביחס לקרטוקונוס נוגע לאבחון המחלה. הדיווח הראשוני של כל מי שחולה בקרטוקונוס הוא על פגיעה ביכולת הראיה, מה שעלול להביא לאבחון מוטעה שלו כסובל מקוצר ראיה "בלבד". מכאן, שלא מוצע לבעיה הפתרון הראוי לה, והיא עלולה להחמיר.
ככלל, על מנת לאבחן באופן ראוי את הקרטוקונוס, נדרש לבצע מיפוי מעמיק של הקרנית של האדם. על פי עובייה, עוצמת העדשה המקסימלית שלה והעקמומיות של החרוט, יוגדר האם האדם סובל מהמחלה, ואם כן - באיזו חומרה היא מופיעה אצלו.
הטיפול בקרטוקונוס
הטיפול בקרטוקונוס משתנה על פי מאפייני האדם, ודרגת ההתפתחות של המחלה אצלו. במקרים הפשוטים יחסית, כאשר העיוותים בראיה נחשבים לקלים, ניתן להתמודד עם הקרטקונוס באמצעות משקפיים או עדשות מגע מסוגים שונים: למשל, עדשות מגע מולטיפוקל רגילות. כאשר הבעיה מחמירה, נדרש לעבור לעדשות ייעודיות, "עדשות מגע קרטקוניות", אשר מאופיינות בצורה חרוטית. בחלק הארי של המקרים, בחירה בפתרונות אלה תאפשר להתמודד עם הבעיה באופן ראוי.
כאשר הקרטקונוס בשלבים מתקדמים יותר, ושצורתה של הקרנית הופכת כבר למעוותת במיוחד, נדרשים פתרונות מקיפים הרבה יותר. הנפוץ שבהם הוא השתלת קרנית בריאה: זהו ניתוח שאינו נחשב למורכב במיוחד, ולו מכיוון שאין צורך בבדיקות התאמה מקיפות יתר על המידה. טיפולים אפשריים אחרים הם שימוש בלייזר, או החדרה כירורגית של שתלי טבעת לתוך הקרנית.