אולימפיאדת מינכן 1972 היא הזכורה ביותר בהיסטוריה, ולא מהסיבות הספורטיביות. היא תיזכר לדיראון עולם עקב טבח אחד עשר מחברי המשלחת היהודית, וזאת על ידי מחבלים פלסטינים. טבח זה נחשב לאחד ממעשי הטרור החמורים ביותר שנעשו מאז ומעולם.
היום ששינה הכול
ב-5 בספטמבר 1972, שעה שהאולימפיאדה במינכן הייתה כבר ביומה ה-12, חדרו למתחם המגורים של המשלחת הישראלית שמונה מחבלים פלסטינים, מארגון "ספטמבר השחור". תוך כדי שהמחבלים השתלטו על המתחם, הם ירו בשניים מחברי המשלחת הישראלית, והרגו אותם. חברי משלחת אחרים נלקחו כבני ערובה על ידי המחבלים, שדרשו, בתמורה לשחרורם, שחרור של מאות אסירים פלסטינים מבתי הכלא בישראל.
במהלך המשא ומתן עם החוטפים, ולאחר שממשלת גרמניה הבינה כי בישראל לא מתכוונים להיענות לדרישות המחבלים, ניסתה המשטרה הגרמנית לחדור למתחם. צעד זה הביא לפתיחתו של קרב יריות, בסיומו התבררו התוצאות הטרגיות של האירוע – הריגתם של תשעה נוספים מחברי המשלחת הישראלית על ידי המחבלים. בסך הכול, היו בין ההרוגים ספורטאים, מאמנים ושופטים.
היה ניתן למנוע את הטבח
חקירות אירוע הטבח הראו, במידה רבה, שהכתובת הייתה על הקיר. בתקופה זו, היה גל של מעשי טרור של ארגונים פלסטינים כנגד מטרות יהודיות בכל רחבי העולם. בנוסף על כך, ממשלת גרמניה, נחושה לנער מעצמה את התדמית שאפיינה אותה מאז מלחמת העולם השנייה, הכריזה על "אולימפיאדה שמחה" – ומיעטה מאד להקפיד על אבטחה. מספר השוטרים במתחם המגורים היה קטן מאד, ורובם ככולם היו בלבוש אזרחי ולא חמושים כלל. גם פעולת החילוץ כללה בתוכה כשלים רבים.
לאחר טקס זיכרון ויום אחד של הפסקה בלבד, התחדשו המשחקים האולימפיים בהחלטה מעוררת מחלוקת של הועד האולימפי העולמי – וזאת ללא המשלחת הישראלית, ששבה לארץ. ספורטאים מעטים ממשלחות אחרות פרשו מהמשחקים.
במרוצת השנים, נערך מפעל הנצחה רחב היקף לספורטאים שנרצחו, בין השאר בדמות אנדרטאות ואתרי הנצחה, טורנירי זיכרון, שירים – והרשימה עוד ארוכה.
דודו דיגמי, בן 24, חובב ספורט. דודי דגמי אוהב בעיקר את התחומים - כדורגל, כדורסל, טניס ואתלטיקה.