גמגום איננה תופעה נדירה בקליניקה של המטפל בביליותרפיה ושל כל מטפל אחר בהבעה ויצירה. חלק מהמטופלים שמגיעים אלי, בגילאים שונים, סובלים בין יתר התסמינים גם מגמגום. גמגום איננו כמובן הבעיה עצמה אלא ביטוי שלה והעבודה הטיפולית לא עוסקת בריפויו אלא בעיבוד התכנים והקשיים שיוצרים אותו. גמגום ממושך, במיוחד בגילאי הילדות והנעורים, מחייב בדיקה ואבחון על ידי קלינאי תקשורת המתמחה בנושא. אבחון הקלינאי מאפשר הבדלה בין גמגום על רקע אורגני, שקשה לטפל בו, גמגום על רקע קושי במערכת הדיבור הדורש טיפול קלינאי תקשורת או גמגום שנולד מתוך רקע רגשי. מגמגמים מהסוג השלישי, כמובן, יופנו אלי. גמגום על רקע רגשי גמגום יכול להביא סבל רב למטופל ולהוריו וליצור מעגל מתעצם של חוסר ביטחון בתקשורת עם אחרים, שגם מביא להמנעות מקשרים חברתיים וקושי בתפקוד יום יומי. הורים מפנים אלי את ילדיהם במטרה שארפא אותם מגמגום, אבל כיוון שאני לא תופס עצמי כמרפא אלא כמאפשר, אני מחפש איתם טראומות ואתגרים בחיי הילד – המקורות לקושי במתבטא בגמגום. אני מנסה לסמן את הגמגום לא כקושי אלא כהזדמנות, בלעדיו, ברוב המקרים, הילד לא היה מגיע אלי לטיפול. כמו תסמינים אחרים, גם הגמגום, לפעמים, היא דרכו של מטופל לזעוק שמשהו לא בסדר והוא זקוק לטיפול. קבלת הגמגום נקודת המוצא בעבודה עם מטופלים מגמגמים היא קבלה והכלה של הקושי שלהם בתקשורת תקינה. מאחורי המילים השבורות מצוי בדרך כלל אדם רהוט, שיודע מה הוא רוצה להגיד ויש לו מה לומר. גישה סבלנית ורגועה כלפי הדיבור והתמקדות במה שיש לאדם להגיד ולא באופן שהוא אומר זאת, מציגה מודל שחשוב לי ללמד גם את ההורים והקרובים למטופל. יש כללים שבהם יש לנהוג עם בן משפחה מגמגם, אותם ניתן לקרוא באתר אמב"י (אגודת המגמגמים בישראל), אבל אפשר לסכם אותם במספר משפטים : לא כדאי להתערב או לקטוע ולא לשדר לחץ סביב עניין הגמגום – תנו למגמגם לדבר באווירה רגועה ומקבלת ומצבו יוטב. במקרים רבים, אחרי תקופה שבה המטופל זוכה לקבלה של הגמגום בטיפול ובסביבת המשפחה, הגמגופ פוחת ואף נעלם. במקרים אחרים הגמגום נשמר ויתכן שישאר בן לוויה של המטופל לשנים. יש לא מעט מקרים של אנשים מצליחים וידועים שחיים עם גמגום, מבלי שיפגע בקריירה או בחיי המשפחה. אפשר בהחלט לחיות חיים מספקים גם עם גמגום והצעד הראשון לקח הוא לא להתבייש בו ולא להמנע מביטוי חופשי בכל סביבות החיים. מה תקוע למטופל בגרון? טיפול רגשי במטופל מגמגם מעלה מספר שאלות. מה מהטופל מנסה להגיד שנמנע ממנו? האם יש אדם או אירוע שחווה בחייו שיש בהם השתקה ומקושרים באופן לא מודע לקושי לדבר? טיפול ביבליותרפי הוא מצע מצויין לניהול שיחה בין חלקי הנפש – וגם לשיחה בין העצמי למקורות הגמגום או לגמגום עצמו. הגמגום הופך עם הזמן לישות נוספת, לחלק במהותו של המגמגם, שהמגמגם לא רוצה בה אבל עדיין לא יכול בלעדיה. באמצעות כתיבת מכתבים לגמגום ניתן להוביל תהליך הדרגתי של פרידה מהגמגום ומהערכים (וגם הרווחים המשניים) שהוסיף לחיי המטופל.