ניאו-טנטרה היא ההתפתחות המודרנית - מערבית של הטנטרה המסורתית (לטנטרה רצף היסטורי של מעל 2000 שנה).
גישתה של הטנטרה המחודשת היא שטרנספורמציה יכולה להתרחש רק בהתייחסות שלמה לאדם בכל מישורי הקיום – הגופני, הרגשי, המיני והרוחני. הטנטרים התייחסו לאנרגיה המינית כאל אנרגית החיים שלנו – עוצמה זמינה וטבעית, כלי לחופש הנעלה ביותר, חיבור לאנטימיות, קירבה, עונג, אהבה, שמחה, משחקיות, חיוניות, הרמוניה וזרימה.
הטנטרה התפתחה בהודו ולאחר מכן הגיעה לטיבט ולסין. האסכולות ה"ימניות" כמו "טנטרה-יוגה" ו"טאו-טנטרה" שמו דגש על תרגולים מובנים. האסכולות השמאליות כמו ה"טנטרה השחורה" או ה"טנטרה של יד שמאל" דגלו בשבירת מוסכמות והתניות חברתיות ותרבותיות שנערמו והועברו אלינו מדור לדור, שחרור וחופש מכבלי החברה.
הם הדגישו איניבידואליות/ייחודיות, חיבור לרצון האותנטי, לטבע ולטבעיות. למרות שיש גישות שונות ותרגולים שונים, מה שמאחד את כל האסכולות הוא האופן שבו הם מתייחסים לאנרגיית המינית כאל אנרגיית החיים.
אושו (1931-1990) אשר החייה את הטנטרה ושאב את השראתו מהאסכולות השמאליות, לכן שילב תהליכים תרפיוטיים מביו-אנרגיה, פסיכולוגיה וסקסולוגיה ויצר מדיטציות אקטיביות כמו ה"קונדליני" ועוד.
תלמידתו, מרגו אננד (מורתי), פיתחה עוד תהליכים ותרגולים ברוח השפעתו ודרכו, אשר מותאמים לאדם המודרני המתמקדים במדיטציה, נשימה, קול, תנועה, תראפיה, פרקטיקות וטכסים טנטריים.
בניגוד לרוב המסורות הדתיות והרוחניות שהתייחסו ליצר המיני כאל "היצר הרע", שילבו הטנטרית מודעות מדיטטיבית עם שכלול היכולת הארוטית והאקסטטית כאמצעי ל"שחרור הנפש" והתעלות, תרתי משמע.
הפיסול האירוטי על קירות המקדשים בקג'ורהו, צפון הודו, כפי שמופיע גם ב"קאמה סוטרה" (מדע האהבה), מראה על השפעתה של הטנטרה על התרבות ההודית. הפירוש של המילה טנטרה הוא מארג, מטווה והתרחבות (מקור המילה מסנסקריט, שפה הודית כתובה שאינה מדוברת