בעיתות מצוקה, ובמיוחד בשנים האחרונות, התרגלנו לשמוע ולקרוא בעיתונות הכתובה עד כמה רע להיות עשיר ובמיוחד כזה שעשה את כספו על חשבון הציבור, תוך התחמקות מתשלום חובות באמצעות מונחים הלקוחים מתחום סלוני התספורות.
מה היתרון של ישראל לחברות בינלאומיות ?
נורמה חדשה ומטרידה צצה לה בעת האחרונה והיא הפניית אצבע מאשימה כלפי חברות בינלאומיות אשר בחרו בישראל כמרכז מקצועי בתחומים שונים. חברות רב לאומיות אשר בחרו להשקיע בישראל, קיבלו מענקים כדי לעודד אותן להשקיע אצלנו. למה? כי מדינת ישראל מתחרה עם מדינות נוספות המעוניינות לקבל אליהן מרכזי פיתוח, מפעלי יצור וגורמי מטה של חברות ענק רב-לאומיות המחפשות טריטוריה שקטה מבחינה פוליטית, חוקי עבודה סבירים, הון אנושי משובח, מדיניות מיסוי אוהדת ותשתיות לוגיסטיות טובות.
מדינת ישראל עונה על חלק מדרישות הבסיס הללו. חוקי עבודה סבירים? כן. העובדים כאן מוגנים יותר מאשר בארה"ב, אך טרם הגענו להגזמה המערב אירופאית אשר גורמת לדחייה מוחלטת של אופציות השקעה זרות. הון אנושי? אין ספק שבנינו הם מהטובים בעולם. תשתיות לוגיסטיות? ישראלים ידועים בעולם בכושר הביצוע הלוגיסטי המשובח. שקט פוליטי? פחות או יותר. מדיניות מיסוי אוהדת? היתה פעם אטרקטיבית, אך לאחרונה מאבדת גובה במהירות.
אז מה נשאר לנו? להציע מענקים. מענק יותר כבד מזה שתציע אירלנד, סינגפור או הונגריה ימשוך אלינו את החברות הגדולות. וכאן נשאלת השאלה, למה אנו זקוקים לחברות הגדולות הללו שיפתחו כאן מרכזי פיתוח ויצור. התשובה נעוצה בחוסר המשאבים הטבעי של מדינת ישראל. מחצית מיצוא הסחורות ולמעלה מ40% מיצוא השירותים מגיע מחברות עתירות טכנולוגיה מתקדמת. רבע מהיצוא מישראל מקורו בחברות בינלאומיות אשר הקימו בישראל בסיסי פיתוח, תפעול ויצור. אין לנו נפט, יהלומים או מחצבים נדירים שיתמכו בכלכלת המדינה הקטנה שלנו.
מה יוצא לנו מזה ?
נכון שהאופנה השלטת לאחרונה - להשתלח ברווחים כלואים, בחברות גדולות ובמנהליהן- נראית טוב מאד מעל דוכן הנואמים בכנסת, אבל בואו נזכור שהחברות הללו, כמו אינטל, ישקר, טבע ודומותיהן, יכולות להעביר את מפעליהן ומרכזי הפיתוח שלהן למקומות אחרים בעולם ואז נפסיד עשרות אלפי מקומות עבודה, במשכורות יפות ובתנאים מצוינים אשר מפרנסים ברווחה מאות אלפי אזרחים בישראל. אסור לשכוח כי על כל עובד המועסק באופן ישיר על ידי חברה כזו, מועסקים עוד 3-4 עובדים בחברות תומכות כגון עמילי מכס, קבלני ניקיון, שירותי תחבורה, קייטרינג, רואי חשבון ועורכי דין ועוד רבים וטובים המתפרנסים מעצם קיומה של חברה גדולה על אדמת ארץ ישראל.
נכון שחלק נכבד- בין רבע לשליש - מהיצוא שלנו נסמך על חברות רב לאומיות. שוו בנפשכם איך היתה נראית כלכלת מדינת ישראל אם היינו מצליחים להביא לכאן עוד עשר חברות גדולות כאלו. כמה מקומות עבודה ישירים ועקיפים היו נוצרים פה, בכמה מיליארדי דולרים היה גדל היצוא שלנו וכמה כלכלתנו היתה יציבה יותר, ופחות נסמכת על מספר קטן של חברות כאלו. חייבים להפסיק להשתלח באלו שאנו נסמכים אל שולחנם ולהתחיל לחשוב איך אנו מביאים לכאן עוד עשר חברות ענק. זהו יעד לאומי ממדרגה ראשונה וטוב יעשו בנט ולפיד המבינים היטב את המשמעות של צעד כזה, אם ידחפו לשינוי ורצוי בקדנציה הזו.
הכותב: לייזי ינאי, נשיא וריפון ישראל המובילה בישראל בפתרונות מתקדמים לסליקת כרטיסי אשראי, קופות רושמות ומערכות קופה ממוחשבות.