<!-- @page { margin: 0.79in } P { margin-bottom: 0.08in } -->
אז, איך זה לחיות בעולם המידע? עולם בו כל פיסת אינפורמציה שעליה נרצה לשים את ידינו זמינה עבורינו במרחק של מספר קליקים בודדים. עולם בו בניגוד לזמנים לא כל כך עברו, המידע שאליו אנו נחשפים אינו עובר סינון על ידי גורמים שהוכשרו לכך והוא זמין לכל מען דבאי.
מחקר של TNS קבע כי 54% מהאוכלוסייה קוראת ספר אחת לחודש (חלק ניכר מהמספר הזה אגב, מצוי בירושלים ובאיזור גוש דן). לעומת מספר האחוזים במכובד באופן מפתיע הזה מספר הישראלים המחוברים לרשת החברתית פייסבוק עומד על לא פחות מכמעט 4 מליון (יותר משישים אחוזים), כאשר חצי מהם נוהגים לפקוד את הרשת החברתית לפחות פעם ביום. העולם משתנה והמידע אותו אנו צורכים כבר אינו מצוי בספרים כי אם באתרי האינטרנט השונים ובערוצי שיתוף הוידאו.
בזמנים שכאלה עלינו לשאול את עצמנו – מאיפה מגיע המידע אותו אנו צורכים בשקיקה שכזאת? אין זה אומר, כמובן, שמוסדות האקדמיה והאנציקלופדיות למינהן הינן גורם שיש לסמוך עליו בעיניים עצומות, אך לפחות ניתן להצביע על מקורות המידע, לחיוב או לשלילה. בעולם זה, עלינו לחפש את מקורות המידע המהימנים העושים את עבודתם נאמנה. אחד מערוצי מידע אלה הינן הרצאות.
במידה ומאן דהו מתעניין ברשתות חברתיות ובניהול מדייה – לאן יפנה? לבטח ימצא הרצאות ביוטיוב של אי אילו מרצים אזוטריים עליהם לא שמע מעולם, לא מן הנמנע גם שיבקר במספר קבוצות בפייסבוק שדנות בטיב העניין תוך שיתופי לינקים וכדומה, וכאשר יחפש את הערך בגוגל – יפרוס בפניו מנוע החיפוש הגדול המפלצתי מספר בלתי מבוטל של מקורות מידע נוספים שבהם יוכל לקרוא ולהעמיק בתחום בו בחר. אבל, איך ידע זה האם המידע שאליו הוא נחשף הוא ראוי? איך ידע מה אמת ומה מסולף וחובבני?
במקרה שכזה – מומלץ לו ללכת להרצאתו של דרור גלוברמן, מומחה לעניין זה בדיוק. המרצה המעביר את המידע הינו בעל נסיון רב בשוק והמידע שברשותו נבחן, נמדד והוא מהימן מאין כמוהו.
דליית מידע מהרשת הינו חיוני ויש לו מספר יתרונות בלתי מבוטלים, אך יחד עם זאת, במידה ואנו רוצים ללמוד דבר בצורה יסודית ורהוטה עלינו, עדיין ולמרות הכל, לפנות אל ערוצי המידע הקלאסיים שהוכיחו את עצמם עם שנים של השתפשפות בתחומם