חול וקודש
כוחות החול הם כוחות פיזור, כמו חול הים. חול מלשון פיזור, כל גרגר הולך לכיוון אחר. תורת החול נקראת בידור, הולכים להתבדר, בידור זה מלשון פיזור, להתבדר ברוח. מתבדרים ברוח, מתפזרים. זה נקרא גם "לבלות", יוצאים לבלות, מה זה לבלות? בליה. לבלות, להתבלות, להתפזר, להתבדר ברוח. תוצאה של בידור היא חולשה. תחושה של חוסר סיפוק ושל חוסר יכולת למצות את מה שאדם מרגיש שבאמת שייך אליו. באמת הוא מרגיש שיש בו משהו אמיתי וגדול וחזק ונשגב ומיוחד, מדי פעם מנצנצת לו, מציצה בין החרכים, תחושה שהחיים האלה זה משהו מיוחד, תחושה של החלק אלוק ממעל, אבל לא תמיד מרגיש שזה יוצא לפועל. למישהו לא היה כתוב בתעודה: "מוכשר מאוד אבל לא ממצה את יכולתו"?... לכולם כתוב את זה... אולי לא אמרו את זה ברצינות, או שזו סתם היתה דרך לפייס את הטמבלים. אבל כנראה יש בזה משהו. רובנו גם למדנו במוסדות השכלה שמהותם חול, פירוד. אז באמת יש תחושה של חוסר מיצוי, וזה נקרא חוסר סדר. הסדר הפנימי שגוי. יש את כל הנתונים, אבל זה לא מסודר נכון, איכשהו זה לא בא לידי מיצוי של הכוחות, איכשהו זה לא עובד נכון, איכשהו זה מתמוסס. לעומת כוחות החול, הגדירו חז"ל כוחות שנקראים כוחות קודש.
התמקדות
הקדושה נקראת תורת סדר. סדר זה אומר לרתום את כל הסוסים לעגלה שיודעת לאן היא נוסעת ואת עיקר כוחות הנפש לנתיב ברור. אנחנו שרים בקבלת שבת: "ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי..." השבת היא הערוץ (תעריצי) אל ההתמקדות. השבת מאחדת את כל ימי השבוע, שורש לכולם וכולם מתמקדים בתוכה. היא נקראת אמצע השבוע, יש שלושה ימים לפניה ושלושה ימים אחריה, זה לא סוף שבוע. השבת היא אמצע השבוע. האדם מקבל נפש רוח נשמה יתרה בשבת, וזה מתחיל משבת שבו קיבל נשמה יתרה ביום ראשון מאבד את הנשמה היתרה, ביום שני מאבד את הרוח ביום שלישי מאבד את הנפש, ביום רביעי כבר קונה נפש של שבת הבאה, חמישי – רוח, שישי – נשמה. נפש-רוח-נשמה: 3 כוחות הנפש שיש לנו (יש לנו 5 כוחות בנפש, אבל חיה-יחידה זה לא נמצא אצלנו, אין לנו יכולת, זה רק בקשר מיוחד שנקרא אורות מקיפים). באורות פנימיים, מסביר האר"י הקדוש, יש כל מיני כוונות לפי זה ודברים שצריך ללמוד ולעשות דווקא בימים האלה, לפי התוספת בתוך הנפש-רוח-נשמה שאדם מקבל. אז השבת היא "ימין ושמאל תפרוצי ואת ה' תעריצי" - ימין ושמאל תפרוצי זה לא קצת לפה קצת לשם, פעם לימין פעם לשמאל, "ימין ושמאל רק חול וחול"... אלא קו אמצעי - זה נקרא קודש.
אני ואין
אנחנו באים לליל הסדר, שזה לילה גדול, גדול. הלוואי שנזכה לבוא אליו ממש כמו תינוקות, כל מה שנלמד נשכח, נלמד עכשיו – הכל נשכח לקראת הסדר. על משה רבנו נאמר: "לומד תורה ומשכחה". כי תכלית הידיעה שלא נדע. מה זאת אומרת? שנהיה כל כך חכמים, עד שנבין שאנחנו לא יודעים כלום, ואז נהיה פשוטים ותמימים ונוכל לעשות את הדברים בלב פשוט, אבל בשביל זה צריך קודם ללמוד, אי אפשר לעקוף... זה נקרא חכמת אמת. חכמת שקר היא חכמת הפירוד. חכמה שככל שהאדם לומד אותה, יש לו יותר "אני", יותר עצמיות, הוא מרגיש יותר חכם, והוא יותר מפורד מהמציאות, יותר מנותק מהשורש. בתורת האמת זה להיפך, ככל שאדם לומד אותה, הוא מרגיש שהוא פחות, שהוא שום דבר, וככל שהוא לומד יותר הוא מרגיש שהחכמה היא נשגבת ממנו, עד שהוא מגיע לכזו מדרגה שהוא מבין "אני לא שווה שום דבר", זו כבר מדרגת חכמה אדירה.
פעולה על פי הסדר
פסח מלשון פסיחה, דילוג על מדרגות. יש סדר של מדרגות בבריאה ויש סדר של מדרגות בהתפתחות הרוחנית של האדם. סדר נכון זה אומר שכוחות הנפש משמשים את האדם כמו מכונה משומנת ושהאדם גם מרגיש את זה. אדם שפועל לא בהתאם לתכלית, כל החיים יש לו תחושה שהוא נוסע בהילוך ראשון, ניוטרל, רוורס, נכבה, מתניע שוב... זז, אבל לא ברור הכיוון. כשהכיוון מתברר, ומקבלים את ספר ההוראות - זה, גז, ברקס, קלאץ', זהו – הילוך חמישי פול-גז על אוטוסטראדה, היעד ברור, יש סדר, יש מיצוי של הכוחות באדם. ליל הסדר - עושים סדר, סדר בנפש שלנו.
שואלים יהודי מה נשמע, מה הוא עונה? הכל בסדר, כלומר מחכה לליל הסדר... למה אומרים הכל בסדר? באמת כי יהודי רואה שהכל בסדר. זו תשובה מאוד רוחנית בעצם, מאוד עמוקה. הכל בסדר, כל דבר במקומו, הכל מושגח, הכל מונח במקומו, תשובה יפה, עמוקה.
גדלות ב' - הארה גדולה
ליל הסדר זה לילה מאוד קסום ומיוחד. אנו מדברים על ליל הסדר דקדושא, לא ליל הסדר שמדברים על התכניות החדשות בקופסא המקשקשת... ליל הסדר דקדושא - אין מילים לדבר הזה. בלשון הקבלה זה נקרא גדלות ב'. גדלות ב' זה אומר: "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם, וְתָגֵל הָאָרֶץ" (תהילים צ"ו י"א). הפסוק שמראשי התיבות שלו יוצא צרוף שם הוי-ה של חודש ניסן. המשמעות זה עניין של פתיחה מלמעלה. בליל הסדר מושפעת מהשמים הארה של אור רוחני שנקרא גדלות ב'. כמו בקריעת ים סוף, שאמרו חז"ל כי מה שראתה שפחה על הים לא ראה הנביא יחזקאל בן בוזי בחזון המרכבה. אנחנו לא עושים כלום, פשוט יושבים ליד שולחן הסדר וכבר בקידוש על הכוס הראשונה, ביין, יורדת לאדם גדלות ב', זו הארה עצומה! אמנם לאחר ליל הסדר ההארה הזו הולכת ואז אדם הולך במדבר 49 ימים של ספירת העומר, סופר 49 מדרגות וקונה חזרה את המדרגה הזו כשהוא מגיע לשבועות, למתן תורה, אז הוא מקבל בחזרה את אותה הארה.
חמש עשרה מדרגות
מהלך הסדר הוא בחמש עשרה מדרגות: קדש ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה. כאן ננסה בעצם לבנות לנו את הסדר הפנימי הזה, כדי שיהיה לנו מוכן כשאנחנו באים לליל הסדר עצמו, שנוכל לתת משמעות פנימית למעשים החיצוניים. האדם הוא מורכבות של פנימיות וחיצוניות, יש מחשבה, דיבור ומעשה. אמרו לנו חכמי הסוד שיש קדושה בכל מרכיב בפני עצמו. למחשבה יש קדושה בפני עצמה, לדיבור יש קדושה בפני עצמו, וכמובן גם למעשה. אבל כשאנחנו עוקדים אותם יחד, אנחנו נעשים אדם שלם עם כל הכוחות: מחשבה, דיבור ומעשה. כל אחד חשוב בפני עצמו, אבל אם אנחנו יכולים לשים את המחשבה שלנו בתוך הדיבור, בתוך המעשה, אזי אנחנו טוענים את המעשים בכוחות רוחניים, כדי שתהיה להם השפעה עמוקה יותר. לכן כל כך חשובה ההכנה שלנו לסדר. ההנחה הבסיסית הראשונה היא, שאנחנו נכנסים אל הסדר על מנת לאפשר למציאות הרוחנית הזו, להארה הגדולה שמגיעה, לחולל בנו שינוי, סדר חדש, רענון של כל המערכת הפנימית והחיצונית, ואנחנו מתחילים בקדש, עליו נרחיב את הדיבור.