פתיחה
הפרשה מסיימת את חומש דברים ואת כל התורה כולה, זהו החיתום וידוע ש"הכל הולך אחר החתום" (מסכת ברכות). לאחר שסיים משה רבנו את דברי התוכחה שנתן לעם ישראל על כל מה שעשו, הוא חותם בברכות,"וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים--אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ". ושוב, כמו בכל שנה, אנו נאלצים להיפרד ממשה רבנו, המנהיג הגדול של עם ישראל, "הרועה הנאמן", שעוזב אותנו בגיל מאה ועשרים ושעליו נאמר, "לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה", שעליו נאמר, "וְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים".
משה עולה אל הר נבו, שם מראה לו הקב"ה את ארץ ישראל אשר אליה לא יכנס -"אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן". רש"י אומר על הפסוק הזה, "אל תקרי הים האחרון אלא היום האחרון. הראהו הקב"ה כל המאורעות שעתידין ליארע לישראל עד שיחיו המתים". זוהי אינה ראיה רגילה, זאת הראיה הרוחנית הגבוהה של משה רבנו. כמו שהקב"ה אומר למשה, "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ", בעיניך ולא בעיניים רגילות. משה רואה את כל מה שיקרה לעם ישראל, בארץ ישראל, עד הדור האחרון.
לאחר מכן כתוב, "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד-ה', בְּאֶרֶץ מוֹאָב--עַל-פִּי ה'. וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר; וְלֹא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
נתבונן קצת בענייני הפרשה.
ברכות לחיים
בימים אלה, אנו מתפללים על ה"חיים", שייתן לנו חיים לשנה החדשה. לא סתם חיים, אלא חיים רוחניים. חיים שבהם מנצלים כל רגע למען הבורא יתברך ועבודתו, חיים של השפעה ועשיית נחת רוח ליוצרנו. לפני כניסתם לארץ ישראל, משה רבנו מברך את השבטים שיזכו לחיים רוחניים, חיים אמיתיים. אנו צריכים להבין שלא די לנו שהגוף נושם והרגליים מהלכות. אדם צריך להידמות לעליון, להפוך למשפיע וע"י זה להידבק בחי החיים, במקור החיות, במקור כל הברכות.
משה איש האלוקים
בפעם היחידה בתורה, רגע לפני מותו, משה נקרא 'איש האלוקים'. אומר הרב שליט"א, אפשר לקרוא למישהו בתואר 'אלוקי' רק אם הגיע למדרגה נצחית באופן שלם, שלא ישתנה עוד. משה רבנו לפני מותו הגיע לדרגה שאפשר לקרוא לו איש האלוקים. למעשה, אומרים חז"ל, כל חייו משה היה איש האלוקים אבל רק עכשיו אפשר לקרוא לו כך.
האדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל אומר שהסיבה שרק כאן נקרא משה 'איש האלוקים' היא מפני "הצורך להודיע לדורות הבאים מה היה טיבו של אותו משה רבנו, אשר על ידו ניתנה תורה לישראל. אלא עד כה לא רצה משה, העניו מכל האדם, לכתוב על עצמו 'איש האלוקים'. אבל עתה לפני מותו כבר מוכרח היה לכתוב, שאם לא עכשיו, אימתי?"
מסביר הרב שליט"א, תפקידו של הצדיק הוא לחבר בין שמיים וארץ. משה רבנו הוא איש האלוקים, הוא הממוצע בין אלוקים ובשר ודם. מי שרוצה להתחבר לאלוקים יכול לעשות זאת דרכו. בזכותו יש שפע בעולם. הברכה זה רק מאת הקב"ה. בשר ודם יכול להגיד רק את מילות הברכה. אבל הברכה עצמה היא מלמעלה. הצדיק עושה שהעולם יהיה ראוי לברכה. כמו רבי חנינא בן דוסא שנאמר עליו, "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב חרובים" (מסכת תענית). הוא בעצמו לא צריך ליותר מקב חרובים, אבל הוא מהווה צינור של שפע לכל העולם. משה הוריד שפע לעולם לכל הזמנים ולכל הדורות, שפע נצחי.
מאחלים לכם ולכל עם ישראל חג סוכות שמח! שנזכה לשבת בסוכת שלום במהרה בע"ה.
מוקדש לרפואת עמרם חיים בן גילה בתוך כלל חולי עמו ישראל
מוקדש לעילוי נשמת הרב אברהם בן יהודה צבי זצ"ל, גילה בת רחל ז"ל, שפירא יעקב בן גניה ז"ל, צהלה בת מזל ז"ל, אמיצה בת מקס מיכאל ז"ל ת.נ.צ.ב.ה
מודעות - מרכז רוחני לקבלה וחסידות
רח' אחווה 24 נווה צדק, תל-אביב
03-5100587