ר' יצחק כדורי

המקובל ר' יצחק כדורי, נולד ביום שבת, בחג

הסוכות ט"ז תשרי ה’תרנ"ח יומא דאושפיזא דיצחק אבינו, שעל

שמו הוא נקרא. בעירק, לאביו רבי כדורי דיבה (זאב) ולאמו מרת

טופחה ז"ל, מהמשפחות הנכבדות בבבל.

את שנות ילדותו עשה בביהמ"ד בית זליכה, אשר היה כתיבת נוח

ממימי המבול של ההשכלה שהיגיעה עד לעירק, ימים ולילות היה

יושב על תלמודו, ולא זז מן הספר. את תורתו וחכמתו רכש שם,

מאת חכמי התורה שלמדו שם, ובפרט מרבי יעקב חיים בנו של

הבן איש חי, שכעדות רבינו היה בעל רוח הקודש, וכן זכה לחזות

בפניו הטהורות של מרן הבן איש חי שגם הניח לו תפילין ביום הבר

מצווה, גדולי דורו עמדו נפעמים מכוח לימודו שהיה מתוך עוני,

ובמעשיו הטובים שהיו בבחי’ יראתו קודמת לחכמתו, וכעדות

רבותיו עליו, וכמו שכתב עליו רבו רבי עמרם אבוריביע זצ"ל :

"רבינו חכם יצחק דיבא (זה שמו בעירק) "עניו חסיד מקובל ואיש

שכל, הוא מתראה כשועל ולבו כלב הארי, ולא היה קונה נעלים, רק

חתיכת עור ועושה את הנעלים בעצמו, הוא לא אוכל בשר ונחלש

וחלה, והרופאים ציוו עליו לאכול והסכים בקושי".

בהיותו בן שבע עשרה כבר זכה לסיים את כל הש"ס בעיון עם כל

חלקי הפרד"ס שבו, ובעת הסיום דרש בפני גדולי התורה בבגדד

ובסיום דבריו ביקשוהו לא להרבות בדרשות בעתיד מפאת חשש

של עין הרע, ואכן המשיך בשתיקתו עד יומו האחרון.

***

בשנת ה’תרפ"ג עלה לארץ ישראל והתגורר יחד עם זוגתו ברובע

היהודי בעיר העתיקה של ירושלים. לאחר נפילת הרובע במלחמת

השחרור, עבר לגור בשכונת הבוכרים. וכן למד בישיבת "פורת

יוסף" בה למדו ש"ס, פוסקים וקבלה לשיטתו של האר"י ז"ל

בהתאם ל"עץ חיים" ו"שער הכוונות".

לאחר כיבוש העיר העתיקה, עבר רבינו לישיבת שושנים לדוד,

שהייתה אבן שואבת לכל מבקש ה’, והייתה בהדרכתו ובפיקוחו

של מרן הבן איש חי זיע"א, כאן שקד רבינו על התורה והעבודה

בפרישות מכל תענוגות העולם הזה, עד שגופו התמוטט מרוב

התעניות, כראות זאת רבי יהושע שרהבני זצ"ל מגדולי חכמי

הקבלה בירושלים לקחו לביתו על מנת להחזיקו ולרפאותו.

אף שעז רצונו היה להישאר בארץ הקודש, אך משום כבוד אמו

שכספה שיחזור לבבל, שם לדרך פעמיו וחזר לבבל.

כשלש שנים שהה שם, וכשנה לאחר שיבה שנייה, עלתה גם אמו

לארץ הקודש, בדרכו לארץ הקודש, עבר דרך סוריה בעיר דמשק,

והשתטח על קברו של רבי חיים ויטאל זיע’’א גדול תלמידו של

רבינו האר"י זיע"א.

***

חבורה קדושה הייתה בירושלים אשר מנתה צדיקים ומקובלים,

מהם תלמידי הבן איש חי, הלא הם רבי אפריים הכהן ז"ל רבי

סלמאן אליהו ז"ל (אביו של הר’ מרדכי אליהו שיזכה לרפו"ש

בקרוב) חכם רבי עזרא עדס ועוד.

איוותה נפשו של רבינו להתחבר לחבורה קדושה זו, ולאחר

שראוהו כי הינו מתאים קיבלוהו על אף היותו צעיר, וישב רבינו

בצל החכמה וירוה מים חיים מתורת רבותיו הקדושים ראשי

חבורת המקובלים, מרבו רבי סלמאן אליהו, קיבל את תורת

הכוונות, ומרבו רבי אפרים הכהן קיבל את תורת הנסתר.

בד בבד עם לימודיו בחבורת המקובלים עסק בכריכת ספרים,

כך הגיע לכתבי יד עתיקים שצילמם בזיכרונו, וכל זה בא לו

מחמת כבוד התורה וכבוד הספרים, עד שמסופר שכשהיה בגיל

מאה נכנס אליו מאן דהוא להביא לרבינו דורון ספר חשוב, וראה

רבינו שהספר אינו כרוך כמו שצריך, אמר רבינו כך מכבדים את

הספרים? ולמרות גילו המופלג, לקח את כלי מלאכתו, והחל

לכרוך את הספר כמו שצריך.

כבוד התורה לא התבטא רק בכבוד הספרים אלא גם, וביותר

בלומדי הספרים אלו בני התורה- שהחובה לכבדם אינה נופלת

מכבוד הספרים, וכיבד את בני התורה בכבוד מלכים של ממש,

אברכי תורה שהיו צעירים ממנו עשרות בשנים, היה עומד לכבודם

ומחבקם והיה קורא להם רבי רבי, מרי מרי, כמו"ש: ואת יראי ה’

יכבד".

***

לאחר פטירת ראש המקובלים רבו רבי אפרים הכהן, התמנה

רבינו לעמוד בראש חבורה קדושה זו, ומני אז נקרא בשם ראש

המקובלים

עמד בראש ישיבת "נחלת יצחק" ללימוד כוונות התפילה לפי

הרש"ש.

אף שנתקיים ברבינו מאמר המשנה "המקיים את התורה מעוני

סופו לקיימה מעושר" לא שינה אותו עושרו מעבודתו כשהיה

והמשיך לחיות חיי צניעות והסתפקות במועט ואפי' את רהיטי

ביתו לא שינה, והיה מנותק מכל ענייני העוה"ז עד שסיפרו ב"ב

שמצאו בגמרא שלמד בה צ'ק בסך 10,000 דולר עם תאריך שלפני

עשור שנים.

לאחר פטירת אדמו"ר ר' מאיר אביחצירא זצוק"ל זיע"א, אמר ר'

יוסף וולטוך זצוק"ל לאחד מתלמידיו: "דע לך שמהיום עבר כוחו

של בבא מאיר זיע"א לרבינו יצחק כדורי זיע"א, ומעתה הברכות

מסורות בידו".

שמע גדולתו הגיע עד לארצות ערב, שכן גויים שלא היה להם

ילדים ביקשו שרבינו יעתיר עבורם ואכן כולם נושעו.

שמירת עיניים

פעם אחד נשאל מאחד מתלמידיו לסדר כוח ראייתו (שכידוע

רבינו היה הוגה בספרים שהיו כתובים בכתב צפוף שאפי'

במשקפיים קשה לקוראם, השיב קצרות, כדרכו :שמירת עיניים

מראות ברע. לשלוט על העין, לראות את שמצווה לראות אותיות

התורה הקדושות, בפניהם של צדיקים וכדומה, ולא להסתכל היכן

שאסור.

נהג ללבוש גלימה, בהתאם לקבלה שבני ישראל בכל הדורות

לבשו כך ומצנפת שחורה לאבל על חורבן ירושלים. כל לילה קם

בחצות לתפילה וללימוד עד לאחר עמוד השחר.

הקפיד לשנן את הפרק היומי ב"חוק לישראל" ולמד דף בבבלי

ובירושלמי. בחצות היום היה טועם מעט ומתחיל בקבלת האנשים,

לאחר תפילת ערבית שוב למד וקיבל אנשים ובשעה 23:00 היה

ישן מעט עד לתיקון חצות.

***