כחלק מהצורך המהותי במתן מענה הולם עבור אנשים הסובלים מנדודי שינה, החלה בשנים האחרונות השיטה של טיפול קוגניטיבי ההתנהגותי להוות חלופה אמינה ובדוקה לטיפול בבעיות שינה מהסוג של נדודי שינה. עד לפני מספר שנים, היה נהוג לתת טיפול תרופתי לאנשים אשר סבלו מנדודי שינה, טיפול תרופתי אשר כלל בין השאר תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים, וכן טיפול על ידי תרגילי הרפיה שנועדו להקל על הלחץ ועל ההעקה (stress) שלהם במהלך השינה ובמהלך העירות.
כיום אנו עדים למגמה של שינוי בקרב הטיפולים אשר ניתנים לאנשים הסובלים מנדודי שינה, כעת רשאי כל מטפל, בין אם מדובר ברופא או בפסיכותרפיסט, לסייע למטופל ולשפר את מצבו בצורה ניכרת על ידי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT).
שילוב של כמה טכניקות בטיפול עצמו שנועד בפרט לטיפול בנדודי שינה
טיפול קוגניטיבי התנהגותי שמטרתו לסייע לאנשים הסובלים מנדודי שינה יכול לנקוט בכמה מן השיטות הבאות במקביל, חיזוק הקשר בין השינה לבין המיטה בקרב המטופל, תזמון חדש של זמן השינה, מגוון של תרגילי הרפיה, הענקת כללים ברורים ומפורטים ביחס לשינה ושינוי של הגדרות ותפיסות מוטעות של המטופל ביחס לשינה.
שיטת התזמון מחדש של זמן השינה
במהלך השיטה נעזר המטפל בכלים שונים ובטכניקות מסוימות דוגמת שיטת הגבלת זמן השינה לפי פרופסור ארט שפילמן, וזאת במטרה ליצור התאמה בין זמן השינה של המטופל בפועל לבין הזמן בו הוא רק שוהה במיטה. מתוך מחקרים שפורסמו לאחרונה עולה שאנשים אשר סובלים מנדודי שינה, ברוב המקרים ישהו פרק זמן ממושך במיטה בניסיון להירדם. אולם הניסיון להירדם באמצעות השתדלות מאומצת להיות במיטה כמה שיותר זמן, למעשה משיג את התוצאות ההפוכות, המלוות ביצירה של תסכול אכזבה ומתח.
שיטת התזמון מחדש ובפרט ההתאמה בין זמן השהייה של המטופל במיטה לבין זמן השינה בפועל, בהתאם ליומן שאותו ממלא המטופל בחישובי שעות השהייה במיטה והשינה, יוצרת למטופל מעין "חלון שינה" מצומצם במיוחד, ורק במסגרת החלון הזה, מותר לו למעשה לישון.
שיטה זו עתידה לייצר בקרב המטופל דחף לישון, ובאופן הדרגתי, לאחר תקופה של הסתגלות קצרת טווח השינה הולכת ומשתפרת, הזמן בו ישן בפועל המטופל מתארך ומשך הזמן בו לוקח לו להירדם מצטמצם באופן משמעותי.