556הרדופים-מאור זגורי-סמינרהקיבוצים556נעים לראות הצגה בסמינר הקיבוצים.תמיד יהיה בה משהולא שיגרתי,לא קונבנציונלי,משהו חריג.
ברוב ההצגות שראיתי הדגש היה על התנועה,על המשחק,עלהבימוי המיוחד וכדבר משני בלבד המלל,הדו שיח.
ההפקות היו בדרך כלל מיוחדות,הפקות שכמעט ולא רואיםבתיאטראות אחרים.
למרות כל זאת משתוקק אני לראות בסמינר מפעם לפעם גםהצגה "רגילה"שבה הדו שיח יהיה העיקר ללא תעלולים ופעלולים.אמש ראיתי את "הרדופים"מאת מאור זגורי.
כותב הוא בתכניה על שיח ההרדוף "יכולתו להתפתח באורוצל ,עמידתו בזיהום ובאקלים קשה הפכו אותו לצמח תרבותי....שעליו ופרחיו רעיליםובנשירתם מרעילים את האדמה ומונעים מזנים אחרים לפרוח".
בזאת דומה חבורת הילדים שברחו מהמלחמה והרוצים ליצורמדינה שבה יחיו חיים חדשים עם חוקים חדשים של כנות,טוהר,חברות,אהבה, תום נעוריםושכולם יהיו שווים.
אלה בערך הנושאים בהם עוסק המחזה הזה.עם תחילת ההצגה אנו כבר רואים שמשימתם לא תושג. הםסוקלים באבנים ילד שגנב אוכל כדי לשרוד.
בהמשך היחסים ביניהם מתערערים,האהבה אינה אהבהטהורה,אין שוויון,יש רצון להשתלטות והסוף הוא כפי שהמלחמה שבחוץ .
התוצאה של מלחמת המבוגרים והילדיםהיא זהה.המחזה נוצר בשיתוף כל השחקנים שיצרו דמויות שונותמאופינות היטב והמחבר יצר מהם את המחזה.
שני טור ואורטל שוטלנד עיצבו היטב את התפאורה והבגדיםכמתאימים ביותר לסוף העולם,להרס ,החורבן והליכלוך של המלחמה.
התאורה מאיר אלון היתה טובה מאוד ויצרה קסםמסויים.
לתנועה -מירי לזר ולכוריאוגרפיה תפקיד חשוב בהפקהוהיא עומדת על רמה גבוהה, למרות שלפעמים חוזרת על עצמה אך בחן.
התנועה מענינת ותוך כדי יוצרים המבצעים תמונות יפותומענינות.יש במחזה אמירות שונות,ביקורת מרומזת על תופעות במלחמה או הקשורים בה,פרודיות עדינות.
בחוץ מלחמה .הילדים מסתתרים ממנה בתיאטרון שננטש אךגם ביניהם מלחמה.האם המסקנה היא שאין לברוח ממנה?מלחמה יש בכל ובצורותשונות.
הילדים ברחו מההורים ומשתחררים מהמלחמה.יש מלחמה בחוץאך הם לא רוצים להלחם.רוצים תיאטרון.
טבע האדם זה דבר מטמטם.אם הפצצה לא תפעל יצטרכולגדול.בנוסף שזורים במחזה "משחקי מילים"כגון "קטןוכלה"וכו'
"אני לא גנבתי רק שמתי את האוכל כך שרק אני יודעתאיפה כי אם לא אוכלים מתים."
בחוץ מלחמה.בפנים מלחמה התקוה נגמרה לכולם וכך גםהחיים...
כאשר המנהיגה עוזבת מחוסר אהבה כנראה ישאנרכיה.
האכזריות של הילדים כאכזריות הגדולים אם לא גדולהיותר.
"הבחור גנב אוכל והענשנו אותו.גזל אוכל מאיתנו והואמת.משחקם של המשתתפים ברובו טוב מאוד.
אין למשתתפים שמות אלא רק מספרים. בתכניה מצוייניםכולם ברצף ללא ציון תפקידו של כל אחד ואיחד.
אם אינך מכיר אותם אינך יודע מי משחקמה.
אציין בשמות כמה מהם שהתרשמתי במיוחד אם כי כולםכאמור שחקו היטב.
אדוה שרון-אילן היתה ילדה תמימה טובת לב וגילמה היטבילדה שמנה מלאת מרץ וחן.
מיטל פרץ-המנהיגה היתה ילדה קשוחה,שתלטנית אך יחד עםזאת צמאה לאהבה וגילמה את תפקידה ברגש,בטבעיות ובצורה משכנעת.
יהונתן מגון תחילה נשמע לי מדקלם את הטקסט בלאקוניותמסויימת אך בהמשך מצאתי שזה חלק מהתפקיד ,חלק מהתנהגותו,חלק מתמימותו.אצפה לראותובתפקידים אחרים.
יולי סקר משחקו היה טוב ותנועותיומשכנעות.
אהוד כהן הרמתי- נהנתי מאוד ממשחקו.
עמית לוי משחקה היה טוב.
עוד השתתפו אייל צ'יובן,נעמה בסון,ג'ודית מרגי ונירגנור שכולם היו ראויים לציינם כל אחד בנפרד.זאת הצגה בעלת תוכן המתארת את המציאות בצורה מסויימתפסימית ביותר.לראות או לא לראות:הצגה מיוחדת,תיאטרון שונה, מענינת,מבויימת בקצב וחן נעורים ומשוחקת היטב שכדאי לראות.
נכתב על ידי
displayEmail('blog','elybikoret','gmail.com',"elybikoret")
elybikoret-אלי ליאון ,28/10/2009 17:22