סוף העולם, שמאלה

"זהוסוף העולם , סוף העולם , זה התחיל שהפסקנו לחלום..." אז אולי זה כמו בשירשל אביב גפן , התחיל כשהפסקנו לחלום , להאמין או לייצור את המציאותשרצינוואם זה סוף העולם אז כנראה אנחנו בכיוון הנכון.

נבואתהמאיה המדוברת לפחות שנתיים באופן אינטנסיבי מגיעה לנקודת היישורת,לנקודהשבה על פי נבואת המאיה המיינד שלנו , המחשבה עובר ממימד אחד שלחשיבהקווית ולינארית למימד חשיבה רחב יותר ובעל מימד עמוק יותר, ככהשמדוברבשינוי התפתחותי חיובי ושיישרת כל את מי שעוסק בהתפתחות רוחנית.

אמה,מה ? בני האדם במיוחד בכלי תקשורת אלו ואחרים מאוד אוהבים את הדרמה סביבהעניין ככה יצא שבעיקר מדברים על סוף העולם וקצת פחות על החלק החיוביבעניין , ככה זה שנמצאים בתוך הלא נודע...

סבירלהניח שהשינוי האנרגטי שכבר החל לפני כמה שנים טובות פשוט יגיע לשיאווייצור שינוי אנרגטי רק  אצל אלו שרוצים בו, כמה הרבה יותר נוח להיות במקוםשבו אנחנו מכריזים בדרמטיות על שינויים מרחיקי לכת בכלל האנושות...למשעהרבים מהשינויים האלו קורים וכבר קרו בעשרים שנים האחרונות.

הפחדשמלווה תמיד את הלא נודע כלומר החיים , הולך ומתעצם בשנים האחרונות, כלהאנושות הולכת ומשתכללת בחיפוש אחר " בטחונות" כאלו ואחרים או יותר נכון אתהאשלייה שיש לנו בטחון ועוגנים בחיים.
כלתעשית הביטוחים הפורחים למינהם מבוססת על יצירת העוגנים האלו והבטחונותכאשר אנחנו  מבטחים את עצמנו , מקבעים את עצמנו בעבודות או דפוסים מסויימיםרק בשביל לייצור  לעצמנו איזה אשליית שליטה כזו או אחרת.

כחלקיצירתאשליית "הבטחון"המוח שלנו כל הזמן עסוק. זיכרון רודף זיכרון. רצףהמחשבותהבלתי פוסק מביא אותנו לחיות כל הזמן מחוץ להווה של כאן ועכשיו.אנחנוקמים בבוקר וחושבים על כל התוכניות לאותו יום, עבדים לטלפוניםהניידים,לאלף ואחד גירויים בלתי פוסקים. כמו עכברי מעבדה שרצים שוב ושובאת אותוסיבוב באותו מקום, רק שה'נוף' לעיתים שונה. אנחנו מכורים. מכוריםלשליטה,מכורים להרגלים שלנו, לעבודה שלנו, אפילו בחופשות. כמה פעמים שמעתםאנשיםחוזרים מחופש עייפים ורוצים עוד כמה ימים בכדי לנוח? גם בחופשהאנחנובשליטה, מכורים למתח, לציפיות שלנו, לפעילות הבלתי נפסקת הזו.

אזכן אולימבחינת כמה אנשים יש מצב ששינוי אנרגטי בכל רמה שלא תהייה  מתפרשתבדרמטיות בלתי מתפשרת כ"סוף העולם" אותי זה בעיקר מצחיק נבואת המאיהותאריך קפיצת התדר , מביא איתו שלל רעיונות , ספקולציות ופרשנויות כל אחדמנקודת המבט שלו , שהאמת היא שאנחנו בכלל לא יודעים מה יביא הרגע הבא, הדקההבאה ...אך בסופו של דבר אולי ההבנה היחידה ששוב מתבקשת היא שבאמת,באמת...פשוט אין לנו שליטה על החיים, השליטה היחידה טמונה בדרך שבה אנחנומגיבים לסיטואציות שכל יום פוגשות אותנו.