להפוך את הרגבים.../ מאת אברהם אלון
תארו לכם שדה שלף. הוא נחרש ונזרע בשעתו, הניב יבול מבורך וסיים את תפקידו, לפחות לעונה זו.
עתה הוא עומד בשממונו. רוח קלה מעיפה את שאריות הקש שנותרו בו ואבק מכסה את מי שהיו פעם תלמים ארוכים.
למעשה הוא נחשב ככלי אין חפץ בו, כמו כל דבר עלי אדמות, חי או צומח, שסיים את המוטל עליו.
אבל הרגבים כמו מסרבים לקבל עליהם את דין הכלייה. הם יוצרים מרקם של משהו שמצפה לידיים גואלות, למישהו שיבחין ביכולתם לשוב ולהפוך לאדמה פורייה.
ההולכים בדרכי העפר אינם משיתים ליבם לציפיותיהם של רגבי העפר. הם משלימים עם היותם של הרגבים בלתי יעילים וחסרי יכולת תרומה ממשית. רק עין בוחנת תדע להבחין ברמזים, הטמונים בינות גרגרי האבק ואניצי הקש המתגלגלים ברוח.
לפתע - משהו ניעור בשדה השלף. משב רוח שובב במיוחד ממולל את גבעולי הקש, מסחרר אותם סביב עצמם, משווה להם צורת מעגל ומרקיד אותם במין הורה דמיונית וסוחפת. הם מתמסרים בכל ליבם לשובבות הזו, המקיצה אותם מתרדמת היובש והלהט ומפיחה בהם מרץ, התלהבות, תשוקה ותאוות חיים.
תוך שניות הופך שדה השלף למרחב של מעגלי פז, קורנים באור השמש העזה ומתנצנצים למרחוק, כאילו ביקשו לומר: "ראו, איננו מוטלים עוד כערימות חסרות מעש. בדומה לחזון העצמות היבשות, הפיחו גם בנו רוח - וחיינו"...
* * * * *
לא שדה שלף תיארתי בפניכם היום. זהו מוח האדם. היצירה המדהימה והמסקרנת ביותר, שגם המדע של ימינו טרם פענח את סודותיו וטרם גילה את צפונותיו.
במשך דורות הניחו שעם השנים מתרחשת ירידה ממשית ביכולת המוחית שלנו. תיאוריות רבות נקשרו סביב הנחה זו, ובעיקר - השלמה עם היכולת הקוגניטיבית המתמעטת של בני הגיל המבוגר.
לא עוד! היום הולכת ומתחזקת הדעה שניתן לשמר את היכולת המוחית, ולהאט מאד את הירידה בה, אם יוצרים סביב המוח סביבה מאתגרת ורבת גירויים, שאינה מאפשרת לו "להעלות חלודה" חרף ההתקדמות בגיל.
כל המחקרים החדשים מוכיחים בבירור, כי הפעלה אינטנסיבית של המוח, הכוללת תרגילי חשיבה, דמיון וזכירה, לימוד של חומר חדש, משחקי שחמט וברידג', חידות ותשבצי היגיון, כתיבה ביד שאיננו מורגלים לכתוב בה, קריאת טקסט המונח לפנינו במהופך, שינון וזכירה של מספרים ושמות, סיגול טכניקות
של ריכוז, כל אלה עתידים להיות אותה רוח שתשתובב במוחנו, תסחרר אותו, תוציא אותו מתרדמתו ותכריח אות לשמור על רעננותו.
כבר שמענו על בני שמונים ומעלה ששבו לספסל הלימודים והשלימו תואר אקדמי או אפילו תואר שני. כבר ראינו יוצרים גדולים, אמנים מוזיקאים, מדינאים, שחוללו גדולות בשנותיהם המאוחרות.
רוצים הוכחות? הנה כמה דוגמאות מה הם יצרו אחרי גיל 65:
סופוקלס כתב את "המלך אדיפוס"- בגיל 71 פרויד כתב את "ניתוח הסופי והאין סופי"- בגיל 81
קונראד אדנאואר ניצח בבחירות והנהיג את גרמניה המערבית לשיקומה-
בגיל 72
גולדה מאיר נקראה על ידי מפלגתה לראשות הממשלה-
בגיל 75 מיכאל אנג'לו בנה את כנסיית פטר הקדוש-
בגיל 89 – 71
גנדי הנהיג את הודו לעצמאות- בגיל 72
ג'ורג' ברנס חידש את הקריירה הקולנועית וזכה ב"אוסקר"-
בגיל 80 השר בורג כיהן כשר בממשלת ישראל- בגיל 78
ומה לגבי סופרים, הוגי דעות מנהלי חברות, אמנים, היום?
ומה על שמעון פרס, הנשיא שלנו?
* * * *
אני יושב בחדר הספרייה בבית שבעה כוכבים. מסביבי בחצי עיגול כתריסר וחצי גברים ונשים. פניהם משדרות ציפייה דרוכה. זהו המפגש השבועי המרתק של החוג המיוחד לשעשועי היגיון. מניין שנותיהם של היושבים מסתכם בלמעלה מ – 1,500 שנות אדם!!! מה שמעיד שאינם צעירים עוד.
ודאי תשאלו מה לאנשים אלה ולחוג המתמקד בשעשועי היגיון? התשובה טומנת בחובה הפתעה: בחוג נעשה ניסיון לקרצף את שכבות החלודה ממוחם של המשתתפים, ולהקנות למוחותיהם ולזיכרונם להיות גמישים יותר, פעילים יותר ויעילים יותר.
לא קל היה לאסוף קבוצה נבחרת של אנשים שלא יירתעו ממטרות כה שאפתניות, ויהיו מוכנים לקחת חלק בהרפתקה כמעט פרועה. אט אט התקבצו ובאו גברים ונשים שהחליטו "לשים את נפשם בכפם" ולהתמודד עם האתגרים של "התעמלות המוח" על כל המשתמע ממנה.
פתחנו את החוג בסדרה של שאלות מחשבה, שעשועי חשיבה ותשבצי היגיון. ההתחלה הייתה קשה. לפתע נחתו על המשתתפים שאלות משונות שמעולם לא הכירו שכמותן:
1. " למה ג'ירפה ופיל הן שלוש חיות?
2. באיזה צבעים צבועה התמונה הבאה?
מודא, מוח, בוהץ, קורי, רופא.
3. שלשום הלך יואב לקולנוע. הוא ידע שמחרתיים יהיה יום חמישי. איזה יום היום?
ראיתי את קמטי המצח של האנשים ואת תחושת האכזבה על פניהם, כאשר ניסו שוב ושוב לפצח את החידות התמוהות. בהדרגה למדנו את הלוגיקה העומדת מאחורי חידות ההיגיון, והבעות האכזבה התחלפו בחיוכי ניצחון ושביעות רצון, כאשר החלו פותרים בכוחות עצמם את החידות הבאות.
בפרק הבא העמדנו במוקד את תפקוד הזיכרון. שאלנו: מדוע אנחנו שוכחים? מדוע זיכרוננו נחלש ולעיתים בוגד בנו? האם יש דרך להתמודד עם הרעות החולות הללו? איך מונעים את הבהלה בעת ששכחנו את שמו של הדובר אלינו, או היכן השארנו את המפתחות או המשקפיים, ואולי שכחנו לנעול את הדלת כשיצאנו מהבית? לכבות את האור?
למדנו שקיימות טכניקות פשוטות לארגן את הזיכרון כך שכמות הדברים הנשכחים וחשיבותם ילכו ויתמעטו. כולם מיהרו לתרגל את הטכניקות שלמדנו וחזרו לדווח בשמחה על שיפור ניכר בתפקוד הזיכרון שלהם.
משנמוגו פחדי השכחה הגענו לפרק העוסק בדמיון מודרך. ערכנו שורה של גירויים, כמו התחלות של סיפורים או אגדות, או התבוננות בתמונת נוף מעניינת, כשהמשתתפים אמורים לכתוב מה עולה בדמיונם בעקבות הגירויים הללו.
גם כאן הגענו להישגים מופלאים. שמענו יחד כיצד ארגו הנשים והגברים שבחוג סיפורים עתירי דמיון ועלילה אשר ריתקו את כולנו. הם עצמם ציינו שלא האמינו שיגיעו לכך.
אני מתמיד לעודד אותם, מביא ממצאי מחקרים חדשים, המוכיחים שיכולת הלמידה אינה נעלמת גם בגילים המבוגרים מאד, שניתן לפתח את הדמיון ולהשתמש בו, שאין להיבהל משכחה מקרית ויש דרכים להתמודד איתה.
אני מספר להם על מורי ורבי, הפרופסור ישעיהו לייבוביץ שנהג לדבר על "התאים החומים בראשנו ". להערתו של אחד הסטודנטים שטען שהתאים נקראים "אפורים", השיב הפרופסור המלומד: "הם הפכו לחומים בגלל החלודה..."
עכשיו התחלנו לעסוק בפרק התקשורת הבין דורית. בפרק זה עולות שאלות לאין ספור:
· מדוע הקשר הבין דורי כה רדוד וקלוש?
· מה גורם למבוגרים קשיי הבנה עם הדור הצעיר למרות בקיאותם בעברית?
· איך משפרים ומעמיקים את השיח הבין דורי?
· איך משפיעה התקשורת על מקומו ומעמדו של הדור המבוגר במשפחה?
· מה עושים בפועל מחר בבוקר?
כך אנו נעים ונדים בין אתגרי חשיבה וחידות היגיון, שעשועי מוח ותרגילי זיכרון, הפעלת הדמיון ופיתוח יכולת ההקשבה, שיפור התקשורת וחיזוק הביטחון העצמי.
לאן אנו חותרים להגיע? ליכולתם של המשתתפים לשלוט בהתנהלותם ולשפר את איכות חייהם באופן מתמיד ורצוף.
הכותב, אברהם אלון, משמש יועץ אסטרטגי בכיר לשיווק ולתפעול ב"בית שבעה כוכבים". מגורי איכות למבוגרים בהרצלייה פיתוח.