שווי
שימוש ברכב- למה לפעמים כדאי לקבל רכב חדש כל שנה...
ב- 1.1.2010 נכנסה לתוקף הרפורמה במיסוי כלי רכב צמודים המכונה "השיטה הליניארית של זקיפת
שווי שימוש ברכב".
לפני הרפורמה, נקבע שווי השימוש ברכב בהתאם לקבוצות מחיר, ואילו לאחר
יישומה יחושב שווי השימוש כאחוז מתוך מחיר הרכב.
הרפורמה בשווי השימוש הנה חלק מהמלצות הוועדה ל"מיסוי ירוק" אשר קבעה מכלול צעדים שמטרתם הפחתת זיהום האוויר מכלי רכב באמצעות תמריצי מס.
אחת
ממטרות הרפורמה היתה לסייע בצמצום עיוותים בחישוב שווי השימוש ברכב, אך כפי
שנראה בהמשך, גם שיטה זו אינה חפה מעיוותים ומתוצאות אבסורדיות.
כזכור, כלי רכב ששנת הרישוי שלהם היא עד וכולל שנת 2009, אשר הוצמדו
לעובד, נזקף שווי השימוש ברכב בהתאם לקבוצת המחיר אליה השתייך הרכב. כלי הרכב
השתייכו ל- 7 קבוצות מחיר, כשלכל אחת מהן נזקף שווי שימוש שונה. אמנם בקבוצות המחיר
הנמוכות מרווח המחירים בתוך הקבוצה הינו כ- 20 אלף ₪, אך בקבוצות המחיר הגבוהות
יותר המרווח נע בין 50 ל -80 אלף ₪ בתוך
אותה קבוצה, כאשר כל כלי הרכב שמחירם מעל 288 אלף ₪ השתייכו לקבוצת המחיר השביעית.
בפועל יבואני הרכב דאגו ליישר קו עם שיטת קבוצות המחיר, וכמעט כולם
דאגו שמחיר הרכב שתרכוש יהיה בדיוק בקצה מדרגת קבוצת המחיר, התופעה בלטה במיוחד
בקבוצת המחיר הפופולארית- קבוצה 2.
השיטה אכן לקתה בעיוותים קשים- מצד אחד, שווי השימוש שנזקף לעובד,
בדרך כלל לא שיקף את שוויה הכלכלי של ההטבה, הפערים בתוך קבוצות המחיר תרמו אף הם
לעיוות. מצד שני, קבוצת השווי של הרכב אשר נרשמה ברישיון הרכב, ליוותה אותו לכל
אורך חייו. וכך בהרבה מקרים יכולנו למצא שבספרי העסק רשום רכב אשר נרכש לפני שנים
רבות, לפעמים אף מדובר ברכב שנרכש כמשומש במחצית ממחירו של רכב חדש, והנה- שווי
השימוש שנזקף לשכר העובד נותר ללא שינוי, ופעמים רבות היה גבוה משווי ההטבה לעובד.
על פי השיטה החדשה, שווי השימוש הלניארי פותר את הבעיה הראשונה,
כלומר- שווי השימוש נגזר ישירות ממחיר הרכב, כך שככל שמחירו של הרכב גבוה יותר,
שווי השימוש גבוה יותר, גם עבור כלי רכב שבעבר השתייכו לאותה קבוצת מחיר, וזאת עד
לתקרה של כחצי מליון שקל.
הדבר משרת שתי מטרות- האחת גביית מס על שווי הטבה שמשקף את ההטבה
בפועל לעובד, והשנייה, בהתאם לתקנות מיסוי ירוק, לדרבן אנשים לעשות שימוש בכלי רכב
קטנים יותר ומזהמים פחות. בנוסף ניתנת הטבה גם לרכב היברידי, אשר מתבטאת בהפחתה של
540 ₪ בשנת 2012, משווי השימוש הנגזר ממחיר הרכב.
אך שלא באופן מפתיע, השיטה עדיין אינה חפה מעיוותים.
על פי התקנות, עבור כל רכב ששנת הרישום שלו היא 2010 והילך, נקבע כי שווי
השימוש יתואם למדד המחירים לצרכן, כאשר לעניין החישוב, יילקח מחיר המחירון של
הרכב, תוך התאמות נדרשות למחיר הממוצע בפועל בשנת המס בה הוא נרשם לראשונה.
כך יוצא, שעובד המשתמש ברכב מסויים ששנת הרישום שלו היא 2010, לא אחת ישלם
יותר מס מעובד אשר קיבל רכב זהה אך חדש בשנת 2012, זאת מכיוון שמחיר הרכב לא בהכרח
עולה בהתאם לעליית המדד, והוא מושפע מגורמים נוספים כגון שערי המטבע הרלוונטים
והמצב בשווקים.
נכון שהפערים אינם גדולים, ונכון שבד"כ העובד לא יכול לבחור
לעצמו את עיתוי החלפת הרכב, שכן בד"כ מדובר בכלי רכב שמתקבלים בעסקת ליסינג
לתקופה של 3 שנים יחד עם זאת, באותו מקום עבודה יושבים עובדים אשר עושים שימוש בכלי
רכב זהים משנות יצור שונות וההשוואה בעלות שווי השימוש מתבקשת.
עכשיו, לאחר שלוש שנים מלאות בהן מיושמת הרפורמה, ולקראת שנתה
הרביעית, מן הראוי היה לתקן את התקנות, כך שבכל מקרה, שווי השימוש אשר נגזר ממחירו
המתואם של רכב משנת יצור מוקדמת, לא יעלה על שווי השימוש של אותו רכב משנת יצור
מתקדמת יותר, שכן סביר שככל שיחלוף הזמן, הפערים רק יגדלו- ולא בכיוון הנכון.
כל הזכויות שמורות פסי פלישמן, רו"ח.