הפוסטר ברכבת התחתית של ניו יורק
בשנים האחרונות, בהן אני משקיעה את רוב זמני בציור וביצירה, הפך העולם כולו למקור השראה עבורי. נופים, מראות, ויצירות אמנות שבעבר התפעלתי מהן ותו לא, משמשות כעת כבסיס ליצירה הבאה שלי. זה קורה הרבה בטיולים בחו"ל, כשאני ב"כוננות ספיגה" ומלווה בבן זוגי הצלם. לעיתים קרובות, כשאני רואה משהו שמוצא חן בעיני, אני מבקשת ממנו לצלם זאת בעבורי. אולי בעתיד אשתמש בצילום כמקור, או השראה לעבודה חדשה.
כך קרה בביקורנו האחרון, לפני כמה חודשים, בניו-יורק. הפוסטר שברכבת התחתית משך את עיני, ובני צילם אותו עבורי.
הרכבת התחתית בניו יורק היא מקום מגוון מאוד מבחינה אנושית. אל העיר הזו מגיעים מהגרים מכל קצות העולם, ואוכלוסיית הנוסעים ברכבת התחתית מייצגת מגוון רחב של דמויות וטיפוסים: אנשי עסקים, סטודנטים, פועלים, אמנים וסוחרים, שהגיעו ממקומות שונים בעולם: סינים, אפריקאים, אירופאים, דרום אמריקאים, יפנים, ועוד ועוד. קליידוסקופ עשיר של סיפורי חיים. עבורי, ההתבוננות בדמויות השונות והמגוונות הללו, היא חוויה מיוחדת. אני אוהבת לספר לעצמי סיפורים דמיוניים קטנים על הדמויות השונות. זה מה שעשתה האמנית שציירה את הפוסטר. היא הרכיבה פסיפס של דמויות שונות שכל אחת מהן מספרת סיפור חיים אחר. כולם יחד מרכיבים את השלם המדהים הזה שקרוי ניו יורק.
באתר הומפרו תוכלו לראות את צמד הציורים שציירתי לפי הפוסטר. מוזמנים לצפות בציור הראשון
אני מצרפת לציור אחדים מהסיפורים שסיפרתי לעצמי על הדמויות השונות שמיוצגות בו. מקווה שתפיקו מהם הנאה בדומה לזו שהיתה לי בעת העבודה על היצירה.
אז בואו נספר על הדמויות בציור כשאנחנו מתקדמים מימין לשמאל:
• אנה הגיעה לניו יורק ממקסיקו עם בנה אלסנדרו. ליסה הקטנטונת כבר נולדה כאן והיא אמריקאית עם תעודות. הם בדרכם לביקור בספרייה הציבורית, שם הם ישתתפו בפעילות שנקראת "שעת סיפור" מפי הספרנית החביבה עליהם, ויפגשו חברים. הילדים נמצאים עדיין בבית רוב שעות היום, כך שהפעילות בספרייה מהווה עבורם יציאה מבורכת מהשגרה.
• בני הזוג הצעיר והמאוהב יצטרכו להיפרד עוד מספר דקות, לכשיגיעו לתחנת הרכבת הקרובה. אלכס, שהגיע מהאיים הקריבים, צריך להספיק להגיע לשיעור אנגלית מדוברת. סילביה עובדת כספרית. עליה להמשיך תחנה אחת הלאה, ומשם תגיע למספרה שלה, אותה היא מנהלת עם שתי חברות טובות.
• לסטיב אין סבלנות לכל המהומה. הוא מעדיף להתכנס בתוך עצמו, להקשיב למוסיקה שלו דרך האוזניות, ולדמיין שהוא נמצא לבד בחדר.
• קרלוס, האקורדיוניסט, הגיע לניו יורק מגואטמלה. הוא נוסע עם נכדתו שרה לפארק. בתוכניתו לשבת על ספסל ולנגן לעוברים ושבים מנגינות מארץ מולדתו. הלוואי שיצליח גם להרוויח כמה דולרים שיאפשרו לו לקנות לנכדתו גביע גלידה טעים.
• מוכרת הבלונים נעלמה מאחורי הזר הצבעוני שבידיה. עוד מעט, כשנגיע לתחנת סנטרל פארק, היא תרד בדרכה לפעילות הבוקר. היא מקווה שיהיה יום בהיר והבלונים שניפחה, ימצאו חן בעיני הילדים בפארק. היא עוד מקווה להספיק לקנות מצרכי מזון עם הכסף שתרוויח.
• דיאנה ממהרת להגיע למשרד. הבוקר לבשה את המגפיים הצהובים שלה, שמתאימים לחצאית הכחולה והמנוקדת בצהוב. חשוב לה להתלבש באלגנטיות, במשרד בו היא עובדת מטפלים בלקוחות חשובים. אבל הבוקר התלבטה זמן רב מדי מול המראה וכעת היא כבר לחוצה ומאחרת.
• פול הגיע מאיטליה. הוא לומד באקדמיה למוסיקה. הצ'לו שלו נושא מדבקות מנסיעותיו הרבות לקונצרטים. הצ'לו הוא חברו הטוב ביותר, והם מטיילים יחד ברחבי העולם. לעיתים הוא קונה כרטיס טיסה נוסף בו הוא מניח את הצ'לו האהוב שלו.
ככה אפשר להמשיך ולהפליג בדמיונות וסיפורים. אני מזמינה אתכם לעשות תרגיל כזה בעצמכם כשאתם מביטים בחלק השני של התמונה, ואפילו להשוות בין סיפורים של בני משפחה שונים.
תמצאו את הציור השני כאן
בברכת שנה טובה
ורדה