ננסה להבין מהו הדחף, הרצון שמניע אותנו לעסוק במלאכת החיפוש אחר מתנה ראויה, אינטרס? מקום אמיתי וכנה לגרום לאושר בצד השני? תחושת מחוייבות? ובכן היות ואין כאן תשובה חד משמעית נפצל ונפשט את התשובה ואת הרצון להבין ממה נובע הדבר.
קבוצה ראשונה, "תחושה אמיתית וכנה לגרום לאושר" -
ישנם אנשים אשר רואים את המאורע המתקרב כאירוע שיש לשמוח בו ולשמח את בעל השמחה, קבוצה זו לעולם לא תחשוב על אינטרסים, התחשבנויות, מחוייבות מסויימת אלא שמחה משותפת עם בעלי השמחה נטו, וככזה ניתן להגדיר את השקפת עולמם כאופטימית וכאמפטיה כלפי האחר כזה שהם לא מעלים על דעתם מחשבות רעות בעלות אינטרסים או רעה חולה אחרת. יש כאלה המגדירים קבוצה זו כ"תמימים" ו/או "אדישים" אך הדעות חלוקות וזה נושא לדיון נוסף. לרוב קבוצה זו תנסה למצוא גם מתנה סימבולית ובעלת אופי כמו זרים מתוקים אשר תחצין את רגשותיהם ורצונם להעניק לבעל השמחה ולגרום לו לשמחה גדולה שתלווה במתיקות שלא תשכח.או מתנה נוספת ועתיקת יומין משלוחי פרחים, הפרחים עוד בימי קדם סימלו מתנה שכיף לקבל מתנה צבעונית, ריחנית ומלאה בהצהרת כוונות טובות ועדינות כאחד.
קבוצה שניה, "כוונה מתוך אינטרס או תחושת מחוייבות" -
ישנו פתגם בתרגום חופשי שאומר שגופנו אינו שווה, וככזה גם בני האדם אינם שווים ולכל אחד צורה,מחשבה ואישיות בפני עצמה שלא כן אם כולנו היינו דומים כנראה שהעולם נראה היה אחרת. כדרך טבע ובלתי נמנע יהיו גם אנשים שהלך מחשבתם והשקפת עולמם שונים בתכלית משל האחרים וביניהם קבוצת אנשים הנוטים לחשוב בצורה חשדנית משהו ולייחס כל דבר, מקרה, אירוע לקונוטציה רעה. קבוצה זו לרוב תקבל הזמנות לאירועים באופן שונה בהרצת מחשבות "אם ניתן להתחמק מהאירוע או לא"?, איזו מתנה צריך להביא יקרה? זולה? ואפילו מייחסים זאת לאדם בעל השמחה אם הוא "ראוי" או במילה יותר בוטה ונכונה להיום "שווה" או לא את המאמץ/טירחה? ומייצרים להם את בכל הסיבות וההתחשבנויות לעמוד כנגד המאורע ולהביא עצמם לידי שיכנוע עצמי שכמובן יתיישר בכנה אחד עם מחשבתם. הם ישאלו את עצמם שאלות וינסו לענות עליהם בעצמם ולנהל מין "דיון" עם עצמם בתוכם בטיעונים של "בעד" ו"נגד" סוג של משפט בו הם גם התובעים גם הנתבעים ו..אין זה פלא גם המכריעים לטובת הלך מחשבתם. נפוץ שקבוצה שחושבת כך אכן תביא מתנה רק בכדי לצאת ידי חובה וככזה לא יטרחו אפילו לקום ממקום מושבם ויעזרו ברשת האינטרנט לעשות השוואת מחירים (הגיונית) ובלחיצת כפתור "שגר ושכח" מצידם זה להתיחס לזה כאל משלוחי פירות ולא כאל מתנות מקוריות שיש לעמול רב בלמצוא איך היא תייצג את רגשותינו. אין גבול למחשבות האדם ואין ספק שלכל אחד יש השקפה אחרת לחיים ומה שנותר היא לנסות לקבל כל אחד ואחת בהבנה סבלנות וסובלנות כי אחרת..אין לנו יכולת להתקיים יחדיו בשלום.