מזרחים ואשכנזים: שסע שלא נעלם
במ"י ישנה בעיה ייחודית, בעיה של עדתיות ואנו רוצים באמצעות מבט משווה לזהות את עומקה, עוצמתה, מרכיבי הבעיה והדרכים לפתרונה. עדה = שייך ללאום הראשי, אין מדובר בלאום אחר, הינך בן הלאום שלי, אך מעדה אחרת. בולט במדינות ערב - שם לא כל התושבים הם רק ערבים, העדה העלויות למשל בסוריה - לא מדובר בלאום, אלא בעדה. בסוריה ישנה בעיה עדתית, עדה שהיא קטנה ושולטת במדינה. למשל עדת הדרוזים ויש לאום כורדי, יכולה להיות עוצמת התקוממות עדתית ולאו דווקא לאומית. הכורדים הינה בעיה לאומית ולא עדתית - אינם רוצים להיות חלק מסוריה. מאחר ויש לאום כורדי המזוהה לפי מאבקו שלו. הבעיה העדתית יכולה לעיתים להיות על גבול המעבר ללאומיות. הגדרה של לאומיות - שאיפה להגדרה עצמית, סוג של אוטונומיה מובהקת. בקנדה הצרפתים אינם רואים בעצמם עדה, אלא לאום - הם רק רוצים אבחנה כלשהו בחוקה בדבר מעמדם המיוחד.
ישנן עדות בעולם - עדה פירושה חלק מן העם השונה מחלק אחר.
לטענתו של ערן שלזינגר, בישראל ישנה בעיה עדתית, עלינו להבינה בהקשר בינלאומי משווה, אך אנו מיוחדים ללא תקנה - בעיית העדתיות אינה שכיחה בשאר העולם בצורה או בהיקף, מ"י - העדתיות בפוליטיקה הישראלית הינה תופעה מכבידה, נבחן אותה סוציולוגית: בארץ ישראל יש לאום יהודי שרכיביו נאספו מאין ספור מדינות, היהודים חיו בעבר כמעט בכל העולם, אנו מדינה קולטת עליה, אך ישנן עוד מדינות שיש אליהן הגירה בהיקפים כאלו, - ארה"ב - אם כן מהו ההבדל בין ארה"ב למ"י ? אותם מהגרים לארה"ב רוצים להשתלב במדיניות האמריקאית החדשה מבחינתו, הוא יודע שיש לאום שכבר נתהווה, והמהגר מעוניין להצטרף ללאום הזה. לעומת זאת היהודי המהגר, מגיע למ"י לא כדי להצטרף למה שכבר קיים, אלא רוצה להשפיע ולעצב את המדינה - זאת המדינה שלו, לעומת המהגר לארה"ב, שאולי רוצה בסתר ליבו להשפיע, אך הוא שומר זאת לעצמו. יש כאן יוצאי תרבויות שונות שכל אחד מרגיש שהוא מחזיק באסכולה היהודית הנכונה והוא רוצה לתת ביטוי לערכים שלו הנכונים - ואז נוצר תהליך של פשרה - כל אחד בא לבית שלו. ישנן מדינות שיש אליהן הגירה של בני הלאום שהיו מעבר לגבול - מדובר בד"כ בקבוצה אחת, אקט חד פעמי ואלו חוזרים למכלול השלם. יש תופעה של פזורה, של מדינת לאום שבד"כ מצויה בסמיכות לה, תופעה שנוצרה בשל כובש שהפריד המדינה. אך גם אז מדובר בקהילה אחת. העובדה שיש מדינה שהצליחה לרכז את כל היהודים מכל המדינות, וכל יהודי לא משנה מהיכן הוא בא, בא למדינה שלו, לבית שלו והוא אינו חושב שהוא צריך לוותר, כי היהדות שלו היא הנכונה ביותר לדעתו. ופתאום כשהוא מגיע למדינה החדשה - הוא מגיע למציאות קיימת והוא צריך להתפשר ולקבל את מה שכבר נוצר כאן. אלו היסודות להבנת הבעיה העדתית במ"י.
כשאנו רוצים להשתמש בכלי ההשוואה, בעיית העדתיות במ"י לעומת בעיית העדתיות במדינה אחרת אנו נתקלים בבעיה.
לדעת ערן שלזינגר, הפערים העדתיים במ"י הפכו להיות פערים של הפליה - סוג של בעיה, לא גיוון סוציולוגי מרתק, נוצר מתח, עוינות, חשדנות, אם נבדוק המצב היום נשווה למצב בעבר - מה היו הציפיות, דפוסי ההתנהגות.
צריך לבדוק מה קורה עם יהודי המגיע ממערב אירופה לעומת מזרח אירופה, מה היו דפוסי הקליטה - למדינת הקליטה - המדינה היהודית שקמה לה, מהמאה ה - 19 בדרך למדינה, נוצרה על בסיס מי שכבר היו פה והיו הדומיננטיים, אלו היו היוצאים ממזרח אירופה שהגיעו קודם למדינה, ואז הגיעו העולים החדשים - היה מאמץ של המדינה, מהלך של 3 שנים להבאת מקסימום האנשים שרוצים לבוא - המאמץ הניב מאות אלפי יהודים שלא הייתה להם נציגות כמעט במ"י שתקלוט אותם, אלא המתינה מדינה יהודית באוריינטציה אשכנזית, לקלוט מאות יוצאי צפון אפריקה - זו תופעה מעניינת, מדינת לאום שמתהווה וקהילה אחת קולטת קהילה אחרת, האשכנזים הם אלו שישבו במדינה, וניהלו את המדינה - הם הושיבו את יוצאי צפון אפריקה חסרי כל - האנשים הרי הגיעו ללא רכוש, בדומה ליוצאי מזרח אירופה בזמן השואה.
על פי ערן שלזינגר, במדינה נוצרה מעין התנגשות אחים, ולפערים נוספו רכיבים אחרים, למשל התרבות בדבר מס' ילדים במשפחה בין אשכנזים למזרחים - האשכנזים - תרבות של מעט נפשות במשפחה, כך יכלו לכלכל עצמם טוב יותר ולהתקדם. יושבי הקיבוץ למשל - העובדים בקולקטיב ולקיבוץ יש מפעל , גם בדימונה למשל יש מפעל - אך הכסף מהמפעל של הקיבוץ מושקע בקיבוץ, לעומת זאת בעל המפעל בדימונה מרוויח את הכסף ובאותו זמן קונה וילה במרכז הארץ. כלומר הדלי התרבות יצרו בסופו של דבר פער כלכלי, הפערים שלכאורה היו צריכים להתאחות, העמיקו - הקיבוצים קיבלו הנחות, המפעלים לא שילמו מיסים, הקיבוץ הופך להיות סוג של עוצמה כלכלית שמלמד על הפער, אחד הסמלים הפך להיות הקיבוץ, אל מול עיירות הפיתוח במקביל.
הייתה התנשאות של תושבי הארץ, אל מול העולים החדשים - הם העצימו את מה שהצליח לבנות ולהשיג בארץ.
בן גוריון ויתר על חינוך אחיד כמו בכל הארץ במעברות, הוא הסכים שיהיה שם חינוך דתי, אך כאשר החליטו שזו לא תהיה מעברה, הורידו את "השלט מעברה" ונתנו "שלט של ישוב" וכך גם הכניסו את החינוך שהיה נהוג בכל הישובים - על העורמה הזו נוצר משבר.
הפערים העדתיים הפכו להיות פערים של עוני/ עושר , פערים בהשכלה. הפוליטיקה, הייתה אמורה לפתור הבעיות. אך לא כך קרה - העולה החדש שהגיע ארצה וחש מצוקה - ואומרים לו שהוא יכול להשפיע על השלטון - האופציות שהיו לו הן מפא"י וחירות - או להקים מפלגה של העדה שלו. וזה קרה קמו מפלגות עדתיות - גם היום יש כאלו מפלגות - למשל "ישראל בעליה" שהקים שרנסקי - ניתן לזהות מי האוכלוסייה המצביעה למפלגה הזו. - שרנסקי בזמנו טען שהעובדה שכבר לא מצביעים למפלגה - היא הניצחון, המטרה הייתה לקלוט את העולים ומרגע שנקלטו, השתלבו העולים במפלגות הגדולות. אם מפלגה עדתית קיימת עד היום - הדבר מצביע על-כך, שהבעיה העדתית עדין קיימת.
מה היו האופציות להצבעה בשנות החמישים: הצבעה לאופוזיציה - העולים החדשים לא הצביעו לאופוזיציה - שהייתה חירות - בגין שהפך להיות האבא של יוצאי צפון אפריקה גילה אותם רק בשנות השישים, בשנות החמישים לא היה קיים החיבור הזה - 1949 קיבל בגין רק 14 מנדטים, בבחירות השניות קיבל בגין - 8 מנדטים, למרות הגידול בפריפריה - לא הזדהו עם בגין - האופוזיציה לא הייתה אטרקטיבית בצד הימני - מפ"ם - האופוזיציה - השמאלית - "הקיבוץ השכן" (המתנשאים) - האופוזיציה בעצם לא הייתה רלוונטית והייתה עוד אופציה להצביע למפלגה בדמותך - למשל "התאחדות התימנים", ההצבעה למפלגות הללו דעכה מאוד, אח"כ קמו מפלגות כמו "ליכוד יוצאי צפון אפריקה" - אך קיבלו אפס מנדטים. הייתה מפלגת התאחדות הספרדים - ספרדים ותיקים בארץ, אך גם להם לא הצביעו כי אלו שכבר היו בארץ, היו גם אליטה - גם מפלגה זו נמוגה. הבוחר במעברה מצא עצמו עם חוסר אפשרויות להצבעה - אז לא נותרה לו ברירה והוא הצביע למפא"י, היה דרבון להצביע, אך הצביעו מתוך חוסר עניין - השלמה עם המציאות. והאופציה האחרונה הייתה מחאה - בשנות החמישים האירוע של ואדי סאלים - שם של שכונה בחיפה, שגרו בה ערבים, הערבים ברחו ושם שיכנו יוצאי צפון אפריקה - בן הרוש היה מנהיג מפלגת "ליכוד יוצאי צפון אפריקה" והוא יירה בשוטרים שבאו לעצור אותו. ואמרו בעצם להם - האם הם רוצים אלימות, אנשים אלימים שינהיגו אתכם?