בעוד שוק הדיור הגיע לשיאו בשלהי 2005, ומאז צנח בלמעלה מ-30%, הרי ששוק הנדל"ן המסחרי המשיך לייצר שיאים חדשים, עד אמצע שנת 2007. אלא שמאז אותה נקודה הנדל"ן המסחרי שינה כיוון והחל צונח בקצב מהיר, תוך שהוא מביא לפשיטות רגל של חברות ובנקים מסחרים ברחבי המדינה.
בגרף המצורף ניתן לראות השוואה בין שני מדדי מחירי הנדל"ן בארה"ב : מדד קייס-שילר למחירי דירות מגורים ומדד מודי'ס למחירי נדל"ן מסחרי.
לאחרונה נתקבלו מספר נתונים משוק הדיור המרמזים על אפשרות להתייצבות. מספר העסקאות החל לעלות, והשבוע נתבשרנו שמדד קייס-שילר אף עלה ביולי ב-1.6% לעומת חודש יוני. חלק מן הפרשנים קבעו שהגענו לתחתית, ולכן ההתאוששות קרובה מתמיד. אלא שניתן לראות ששני השווקים מתואמים בכיוון ובקצב הירידה מן השיא. כל זמן שלא נראה התאוששות אחידה בשני השווקים, לא צפויה התאוששות גם בשוק הדיור.
יתרה מכך, הלוואות מסחריות לרכישת נדל"ן ניתנו ע"י בנקים ברחבי ארה"ב לחברות רבות, ולא הוגדרו כמשכנתאות. הגדרה שכזו, מאפשרת לבנקים להמשיך ולרשום בספרים את ההלוואה לפידיון, ואף לרשום עליה רווחים חשבונאיים, גם אם בפועל הנכס שווה הרבה פחות מן ההלוואה וגם החברה הלווה לא עומדת בכל התחייבויותיה. הבנקים אף מנסים לסייע בכל דרך לחברות הלוות, באמצעות דחיית תשלומים, הפחתות ריבית, דחיית תשלומי קרן ועוד מיני פטנטים ובלבד שלא יצטרכו להכיר במחיקת מלוא ההלוואה. ברור שדחיות אלו, אינן משפרות את מצבו של הבנק, וככל שהוא דוחה את ההכרה בהפסד, כך הוא נמנע מלממש את הנכס במחירים שהינם נוחים יותר.
זאת ועוד, ככל שהבטחונות נמסים לנגד עיניהם, כך הבנקאים מבינים שההון העצמי שלהם הולך ונמוג. יכולתם של הבנקים לשוב ולהלוות ללקוחות חדשים קטנה והולכת, עד שעצם קיומם מהווה מצג שווא. ניתן לראות מידי שבוע את קצב סגירת הבנקים ההולך וגובר, וזאת למרות נסיונות הממשל להחיות את שווקי הנדל"ן והאשראי, דבר המעיד על עומק המשבר בסקטור האמור.