תעשיית המזרונים בישראל היא אחת התעשיות המוצלחות בעולם בתחום. תעשיית המזרונים בישראל מגלגלת כל שנה מעל חמש מאות וחמישים מליון שקלים. אמנם יש תעשיות שמחזור הרווח השנתי שלהן גדול יותר, עם זאת, בהשוואה לתעשיות של מזרונים בעולם, אין ספק שזו תעשייה מאוד משגשגת. כמו גם אם מחלקים את מחזור הרווח פר מספר התושבים בארץ, ברור לחלוטין שיש פה תופעה מאוד ייחודית שראוי לחוקרה.
מעניין להעלות שאלות והשערות בדבר הפופולאריות של רכישת מזרונים בישראל. מדוע בישראל ה מזרון הוא אלמנט כל כך מבוקש ונפוץ? האם הישראלים מחשיבים את השינה שלהם יותר מאשר אנשים אחרים בעולם? מה בתרבות שלנו גורם לקישור בין שינה למזרון? והאם קישור זה יכול לסייע לנו להבין את התופעה כההבנייה החברתית והתרבותית בישראל?
ראשית כל כדאי להזכיר שיש ארצות רבות בעולם כמו סין למשל שאנשים ישנים על דרגשים או מחצלות. ייתכן כי מדובר בהבדל מהותני בין העולם המערבי והמזרחי באופן השימוש באביזרי שינה, אבל ראוי עדיין לנסות להבין מעבר לחומרי הגלם הזמינים לכל מדינה, מה החלק של תפיסת השינה בשוני זה.
האם בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט המזרון מקושר עם שינה טובה? עם פינוק? עם שפע? עם אמריקניזציה? ולעומת כך במזרח שינה מקושרת עם צורך שיש לעשותו, אך יש לספק אותו בצורה הבסיסית ביותר ללא מותרות? וכאן עולה שאלה האם שינה על מזרון רגיל או אורטופדי היא מותרות? ואם כן- האם היא נתפסת ככה בכל מקום או שמא רק בארצות המזרח?
אולי בכלל יש משהו באקלים הסוציו-תרבותי-פוליטי של ישראל שמעורר על כך הרבה לחץ, ועל כך יש קדושה של ערך השינה? להשערה זו יכול להצטרף הממצא שישראלים מאוד מקפידים על שינה של לפחות 7-8 שעות בלילה בממוצע בניגוד לאנשים מארצות אחרות.