"לא חשבתי שזה יהיה ככה", "משהו חסר לי", "זה לא מה שחשבתי" – אם את אחרי לידה ואת מרגישה שהמציאות היא לא בדיוק מה שחשבת, את בחברה טובה.
נהוג לחשוב שעם הלידה נשים הופכות לאמהות. ובכן, זה נכון באופן חלקי. רובנו מתחילות לחשוב על אמהות, לדבר על אמהות, לתכנן אמהות עוד הרבה לפני שתכננו בפועל להיות אמהות.
לאורך השנים אנו סופגות מסרים רבים על חשיבות מוסד המשפחה, על תפקיד האמהות, רגשות האמהות, על החינוך ה"נכון" לילדים ואנו גם נעשות אקטיביות עם השנים לגבי חלק מהמידע שאנו שומעות. עם התבגרותנו, אנו מחליטות בינינו לבין עצמנו , באופן מודע או לא, אילו אמהות אנחנו רוצות להיות, איך היינו רוצות לחנך את ילדינו ואיך היינו רוצות להרגיש כלפיהם.
האמונות, הדעות והמיתוסים על האמהות שאנו נחשפות אליהם, רבים ושונים, אך לכולם יש מכנה משותף יחיד ומיוחד- הם משפיעים על רגשותינו לאחר הלידה.
כאשר התינוק מגיח לחיינו ואנו מתחילות להיות איתו, לטפל בו ולגדל אותו, עולים בנו מגוון רגשות, שרבים מהם קשורים לציפיות שלנו לגבי האמהות והמציאות האימהית. תוך כדי הטיפול בתינוק עולות בנו מחשבות שונות, הקשורות למה שחשבנו שיהיה, למה שחשבנו שנכון שיתבצע בתקופה הזו שאחרי הלידה וכמובן- האם המציאות והתפקוד שלנו תואמים את הציפיות הללו ?
כאשר אנו מגלות שהאִמָּהוּת שלנו, התיפקוד, ההתנהגות, הרגשות, התינוק והזוגיות אינם כפי שחשבנו שיהיו, מתחילות להתעורר בנו ספקות. אנחנו מתחילות להרגיש שמשהו "לא בסדר" אצלנו, שמשהו "אינו כשורה", ש"משהו חסר", שזה "לא אמור להיות ככה". התחושות הללו גורמות לחוסר נחת, תסכול, אכזבה, חוסר ביטחון, חוסר מוצלחות, כעס, חרדה חוסר אונים וייאוש ומטשטש את האינסטינקטים הבסיסיים שיש לנו כאמהות.
למרות הגישה הרווחת ש"עם הלידה מגיעים רגשות האשם", אני סבורה אחרת- יש אפשרות לבחור להרגיש טוב יותר, להרגיש אחרת ולא להסתובב עם תחושות של רגשות אשם באופן מתמיד. אמהות אינה שווה רגשות אשם.
אחת הדרכים להרגיש טוב יותר היא להיות מודעות לציפיות שהיו בנו כאשר הגענו לאמהות, לראות כיצד הן משפיעות עלינו, וללמוד כיצד ליצור לעצמנו ציפיות מותאמות יותר למציאות שלנו ולנו באופן כללי.
אילו ציפיות רווחות קיימות על האִמָּהוּת ?
"אהבה ממבט ראשון" - אמהות מרגישות חיבור אוטומטי לילדיהם מרגע הלידה או בימים הראשונים לאחר הלידה ומוצפות ברגשות אהבה ואושר מילדיהן.
"אמהות מאושרות לטפל בילדיהן"- האמהות ה"טבעיות", ה"אידיאליות" הן אמהות המוצאות הנאה, סיפוק, אושר והגשמה עצמית בבילוי של ימים רבים עם תינוקן ואוהבות להענות לצרכיהם ולטפל בהם. נשים ההופכות לאמהות הן נשים המגיעות לשיא המיצוי העצמי שלהן.
"קודם כל הילד"- אהבת האם נטולת עצמיות ועל אמהות להקריב את רצונותיהן למען הצרכים והרצונות של ילדיהן, מכיוון שצרכיו של התינוק קודמים לצרכיה של האם.
"אהבה ללא תנאי"- אמהות טובות אמורות לאהוב את ילדיהן אהבה מתמשכת, ללא תנאי, בכל מצב- ללא קשר לאופיים, לצורתם החיצונית ולמעשיהם. אמהות צריכות להיות תמיד סבלניות, מבינות ומכילות כלפי התינוק וצרכיו ולמעט בביטויי כעס כלפיו.
"אמא יודעת"- האִמָּהוּת היא מולדת, טבעית, אינסטנקטיבית ועל כן אמא יודעת באופן טבעי כיצד לטפל בתינוקה. מייד עם לידת התינוק האם יודעת כיצד להיענות לצרכי התינוק, לטפל בו, להרגיעו ולנחם אותו.
"אמא מבינה את צרכי התינוק"- אמהות טובות מבינות היטב ומייד את איתותי המצוקה או הבכי של ילדיהן.
"ההנקה טבעית ומהנה"- ההנקה היא צורת האכלה שמקורה ביולוגי, ועל כן טבעי שהאם תדע כיצד להניק ושהתינוק יידע כיצד לינוק. ההנקה גורמת להנאה רבה לאמהות ומספקת להן תחושת הענקה ונתינה.
"אין כמו אמא" – אמא היא המטפלת הטובה ביותר לתינוק מכיוון שהיא המטפלת הטבעית, הטיפול שלה הוא המסור והטוב ביותר לתינוק. אין מי שייטפל טוב כמוה בתינוק.
"טבעי שתסתדר"- אמהות יכולות להסתדר גם בלי עזרה או תמיכה בתקופה שלאחר הלידה, מכיוון שזה התפקיד הטבעי שלהן. האמהות מסתדרות ללא עזרה רבה ומצליחות בכך היטב.
האם אלו רק מיתוסים ? האם זה אומר שהם לא נכונים ? ומה אם לדעתי הם נכונים ? ומה זה קשור לרגשות של אמהות אחרי הלידה ? ומה ניתן לעשות ?
על כך במאמר ההמשך.
מקורות:
אידלמן, דיאנה (2005). הכנה להורות: על המפגש עם הקטנים שהופכים אותנו לגדולים. הוצאת כתר.
גוטליב- רגב, מיכל (1998). פתאום הורים: על התהליכים האישיים שעוברים הורים חדשים. הוצאת זמורה-ביתן.
סטרן, דניאל (1998). הולדתה של אם: השפעת הלידה על האשה. מודן הוצאה לאור.
פיג'ס קיית (1999). החיים אחרי הלידה: מה שאפילו חברותייך לא יספרו לך על האמהות. מודן הוצאה לאור.
ריץ', אדריאן ( 1989). ילוד אשה. הוצאת עם עובד.
Choi, P., Henshaw, C., Baker, S. & Tree, J (2005). Supermum, superwife, supereverything:
performing femininity in the transition to motherhood, Journal of Reproductive and
Infant Psychology, 23, 167-180.
Lupton, D. (2000). ‘A love/hate relationship’: The ideals and experiences of First-time
Mothers. Journal of Sociology, 36, 50-64.