לוח שנה

מאז ימי קדם,  קביעת סדר לוח השנה היתה על פי מהלך גרמי השמים, המשפיעים על היום והלילה ועונות השנה.

לוח שנה עברי -  ייחודי בכך שהוא בנוי  גם על פי מהלך השמש, וגם על מהלך הירח (בשונה מהלוח הלועזי המבוסס רק על השמש, והמוסלמי המבוסס על מהלך הלבנה).

החיבור בין המסלולים נעשה באמצעות התאמה רב שנתית בין השמש לירח - שנת שמש אורכה 365 יום, שנת ירח  (בת 12 חודשי ירח) היא בת 354 יום. ההתאמה מתבצעת באמצעות הוספת חודש אחד 'ירחי' לשנה. שנה שבו התווסף חודש, ויש בה 13 חודשים, נקראת 'שנה מעוברת' ויש בה 385 ימים.

במשך 18 שנים יש 7 שנים מעוברות על פי מחזוריות שתיקן 'הלל הזקן'.

הטעמים לקביעות לוח השנה העברי על פי השמש והירח:

א. עם ישראל נצטווה לקבוע את חודשי השנה, בהתאם לחידושה של הלבנה (שימו לב: חודש מלשון חידוש). הירח מקבל את אורו מהשמש, ומשם מאיר לארץ. ובהתאם למהלך השמש והירח, האור המאריך לארץ משתנה והירח נראה כאילו הוא גדל וקטן.

חודש  ירח - דהיינו מסלול שלם של שינויי גודל הירח, מרגע המולד (תחילת קבלת האור מהשמש, והעברתו אלינו) שאז הלבנה בקטנותה, ועד המולד הבא. אורכו 29 ימים, שתים עשרה שעות, וארבעים דקות (בערך).

(מכיון שלא ניתן לחלק את החודש לחצאי ימים ושעות, נקבע בלוח - חודש מלא וחודש חסר. דהיינו חודש בן 29 יום וחודש בן 30 יום).

ב. בנוסף לציווי דלעיל, ציוותה (מלשון צוותא וחיבור למצווה) התורה: יש לוודאות שחג הפסח החל באמצע חודש ניסן, יחול בעונת האביב.

מכיון שעונות השנה תלוים בשמש, ולא בירח. מן ההכרח להכניס תיקון בלוח, שיתאים את הלוח למהלך השמש.

מסיבה זו נתקנה 'שנה מעוברת' בשנה זו מוספים עוד חודש, והשנה היא בת 13 חודשים. (החודש הנוסף הוא חודש אדר, ובשנה מעוברת ישנם אדר ראשון, ואדר שני).

קביעת זמני 'לוח שנה' על  פי הראיה

הציווי למשה רבינו הוא לקבוע את החודשים על פי הראיה - שני עדים היו מגיעים בפני בית הדין הגדול בירושלים, ומעידים שהם ראו את חידושה של הלבנה (מולד הלבנה). ועל פיהם נקבע זמן תחילתו של החודש - ראש חודש.

גם כשהחודש נקבע על פי הראיה, בית דין היה מחשב את מהלך גרמי השמים, כדי לדעת האם יש לצפות לעדים, ובכדי לחקור אותם.

שנה מעוברת - לקראת סיומו של חודש אדר, התכנס מושב מיוחד של שבעה מחכמי הסנהדרין, והם היו בודקים האם יש צורך לעבר את השנה, כדי שחג הפסח לא יכול בחורף.

מכיון שלא ניתן לדעת מראש מה תהיה החלטת בית הדין בקשר לקביעת ראש חודש (האם יגיעו עדים בזמן, והאם יעברו את השנה), לכן לאחר קביעת ראש חודש, וקביעת שנה מעוברת, היו יוצאים שליחי בית הדין לכל מקום בו ישבו יהודים.  ומודיעים להם את קביעת בית הדין, הן בנוגע לראש חודש והן בנוגע לעיבור השנה, בכדי שעם ישראל יקבע את החגים ביום שנקבע על ידי בית הדין בירושלים.

לוח שנה על פי החשבון

עם תחילת גלות עם ישראל, לא ניתן היה להמשיך עם אותו הסדר. תקן 'הלל הזקן' את יסודות החשבון , אשר על פיהם נקבע לוח השנה העברי. נהוג לומר כי הלל הזקן קבע וקידש את כל 'ראשי החודשים' שעל פי חשבונו.

'הלל הזקן' קבע מחזוריות לאורך החודשים  - חודש אחד מלא ואחריו חודש וחסר. וגם מחזוריות לשנים, הלל קבע סדר לשנים המעוברות, באמצעות מחזוריות של 18 שנים. על מנת להתאים את חודשי הלבנה לשנת החמה.

וכך נוצר סדר חשבוני לקביעת תאריך עברי

את סדר קביעת לוח השנה העברי ניתן למצוא בספר 'יד החזקה' לרמב"ם בהלכות קידוש החודש.

לוח שנה עברי - על פי תורת הקבלה

לחגי ישראל ישנה משמעות רוחנית, ועל פי ספרי הקבלה, יש ביום החג השפעת אור רוחני מיוחד לאותו חג ומועד. מועד החג וזמן המשכת השפע הרוחני, נקבע על פי החלטת בית דין, ועל פי החשבון הנהוג בעם ישראל. מכך משתמע, שהקדוש-ברוך-הוא נתן לעם ישראל את הקביעה מתי תתרחש המשכת האורות העליונים!

*

מובא בספרים הקדושים אשר 'עם ישראל דומים ללבנה, ומונים ללבנה' - הטעם לכך שלוח השנה היהודי נקבע על פי מהלך הירח, הוא כי עם ישראל דומה לירח. וכשם שבירח אחרי הירידה וקטנות האור, על פי דרכי הטבע, העליה מוכרחת לבוא. כך עם ישראל, אחרי זמני השפלות, בהכרח שתבוא עליה.

וכפי שבירח קטנות האור היא רק חיצונית וגוף הירח נשאר מלא, כך בעם ישראל הגלות והקשיים הם חיצוניים בלבד, ומבט פנימי מגלה את הכוח הטמון בכל יהודי בכל מצב ותנאי.