הרצאה בצלאל 12.05
עיצוב אופנה הוא בשבילי עיסוק ודרך חיים. ההתחלה המקצועית שלי הייתה דווקא בתחום העיצוב הגרפי. עסקתי בעיקר בביצוע עבודות מוזמנות, וחשתי שהחופש היצירתי והאומנותי שלי מוגבל בידי דרישות הלקוח. התחלתי לעצב בגדים כי באופנה קיים תמיד הקשר המיידי עם הלקוחה, אך אני עדיין שומרת על יושרה יצירתית מוחלטת ומעצבת את הקולקציה לפי תפישת עולמי המקצועית.
בעת בה פתחתי את הסטודיו שלי בתל אביב, אמצע שנות השמונים, הושפע עולם האופנה הישראלי ממעצבים אוונגרדיים יפנים, שיצרו בגדים א-סימטריים, המשנים את צללית הגוף. זאת בניגוד לבגדים המחויטים, העוקבים אחר צורת הגוף, שהיו באופנה בשנות השישים והשבעים, וכמובן גם קודם לכן. אולם, בניגוד לביצוע המוקפד של רעיונות אלו ביפן ואירופה, בישראל היו אלה בגדים במראה מוזנח, תפורים ברישול מחומרי גלם באיכות נמוכה.
באותה תקופה בארץ המודעות לעיצוב הגוף ולהתעמלות הייתה נמוכה יחסית להיום, ונשים רבות אימצו את המראה ה"אופנתי" לכאורה, כדי להתחבא מאחורי מכנסי הגומי וחולצות השק. בגדי העסקים לנשים יצרו, בעזרת כריות כתפיים וחיוט מוגזם, מראה גברי ואסרטיבי, שלא היה קשור בהכרח לצללית הגוף הנשית.
בתהליך היצירה אני מונעת לעיתים קרובות על ידי כוח ההתנגדות לנעשה סביבי. כשהתחלתי לעצב בגדים רציתי להציע מראה שונה לנשים, שלא מתעלם ממאפייני הגוף, שומר על קווים מינימליסטיים, תוך הקפדה על חומרי גלם באיכות גבוהה ביותר. את ההשראה לקולקציות שלי אני מוצאת לעיתים קרובות בהיסטוריה הפרטית שלי, בזיכרונות אינטימיים מרגעים משפחתיים ואישיים. אני לא הולכת רחוק בחיפוש אחר השראה, לכן לא התחברתי למראה שנות השמונים, שלא צמח מהנוף המקומי ולא קשור לחיים הישראליים. בחפשי אחר השראה, אני פונה לתמונות שליוו אותי בילדות, כמו מדי הצבא והעבודה של אבא, אמא במסיבת יום ההולדת שלי, וגם אדריכלות הבאוהאוס הנפוצה בתל אביב. חיבור כל האלמנטים הללו הוביל אותי לתערובת של סגנון לבוש אירופי קלאסי, מותאם לאקלים החמים ולאוירה הייחודית של תל אביב.
סקאלת הצבעים איתה אני עובדת שאובה גם היא מהנוף המקומי, הים, השמים הזוהרים, החול, הבתים: לבן, חאקי, אבן, אפור, תכלת, כחול, חום. מאז שהתחלתי לעבוד, לפני כ-20 שנה, ועד היום, הייחודיות שלי היא במפגש בין העולם האירופי המחויט והמעודן, לבין החיים המקומיים, תוך הקפדה על מינימליזם חף מקישוטיות.
חומרי הגלם הם עבורי תחילתו של תהליך העיצוב. החיבור הנכון בין הגזרה לבד יוצר את הבגד האמיתי, שנשמר שנים, פיזית ואופנתית. בד מעולה הוא על-זמני, והזמן החולף לא פוגם ביופיו, אלא אף מוסיף לו. על כן אני מתעקשת לייבא בעצמי את הבדים ממפעלי עילית באיטליה. האיכות הגבוהה של הבד, והגזרה המדויקת, יהפכו את הבגד ממוצר טרנדי, אופנתי, שלובשים בעונה הזו וזורקים בעונה הבאה, למוצר אמין וארוך טווח.
בעיצוב אופנה האפשרויות לגיוון נראות בתחילה מוגבלות – הרי אנחנו תמיד מתעסקים באותם דברים, שממלאים אותן פונקציות תכליתיות: מכנסים, חולצה, חצאית, שמלה, ז'קט ומעיל. אני מוצאת שקל לי יותר לעבוד בצמצום, תחת מגבלות. אני מציבה לעצמי הגדרות ובתוכן ממשיכה למצוא מרחב למשחק בפרופורציות, בתפרים, בפרטים. לעיתים אני מתיחסת בקולקציה לפריט מסוים , למשל ז'קט, בכמה אופנים שונים לחלוטין, תוך הדגשת מוטיבים שונים בו: הכיסים, הצווארון, החפתים, השרוולים. אני ממשיכה ומפתחת את המעט לכדי שלמות.
בעבודתי אני פונה לנשים עובדות, עצמאיות ולרוב עירוניות. אני מציעה ללקוחה את רעיון "המלתחה החכמה", כלומר בניית בסיס מסוים הכולל כמה פריטי לבוש שימושיים ואיכותיים, תוך הוספת פריטים בכל עונה המשלימים ומרחיבים את הבסיס הקבוע. רעיון זה עדיף בעיני על קניית מלתחה חדשה בכל עונה והחלפתה, לפי הטרנד, בעונה הבאה. אני מאמינה בשמירה על עקרונות עיצוביים, גם על חשבון אופנתיות וטרנדיות. המלתחה החכמה משרתת את הלקוחה ומעניקה לה ביטחון, כי הבגדים, שנבחרו בהתאמה אישית למבנה גופה וסגנון חייה, משקפים את טעמה ואת המראה שהיא רוצה לשדר. בנוסף הבגדים שאני יוצרת מציעים נוחות, הנובעת מגזרה מוקפדת וייחודית ומשימוש בבדים טבעיים המתאימים לאקלים המקומי ונעימים למגע.
תחושות אישיות מניעות אותי בבואי לעצב בגד. אני לא מציירת את הדגם, כי הרעיון המוגמר כבר בראשי. כדי להעבירו לאנשי הייצור הטכני, אני יוצרת דגם קטן של הגזרה בנייר ומציירת ציור טכני עם הסברים. מכאן מתחילה עבודת התדמנית, הכוללת יצירת הגזרה בקרטון, גזירתה בבד ערבי גולמי ותפירת מודל. כשהנייר הופך לבגד ניתן לבדוק את הפרופורציות, לשנות ולתקן. לעיתים אני מייצרת דגמים רבים עד שהמוצר הסופי משביע את רצוני. אך גם זה זמני בלבד – לעיתים דגמים עוברים שינויים ורענונים גם לאחר זמן. האבולוציה של כל דגם תורמת לתהליך היצירה הכללי, כמו בנק של רעיונות שתמיד אפשר לחזור אליו בעתיד.
בשנת 96, כשציינתי עשור לסטודיו שלי, ראיתי צורך בהוספת קו בגדים נוסף, יומיומי, נוח, ופשוט. ההשראה לקו נבעה, כמו ברוב המקרים, מההיסטוריה הפרטית שלי. נזכרתי בבגדים הנצחיים של ההורים שלי, מתוצרת "אתא", "אריגים תוצרת ארצנו", מפעל לבגדי פועלים שהוקם ליד חיפה על ידי עולה חדש. בשנות החמישים-שישים הפך המפעל לרשת חנויות שנטמעה בתרבות המקומית.
הקו "אא 100% כותנה" מחובר לרעיונות שלי מקו "אילנה אפרתי", מבחינת הצבעים, איכות הבדים, וההתאמה למקום ולאופי האנשים. שמחתי לגלות שהנוסטלגיה שלי לאותה תקופה, משותפת גם ללקוחות שלי, המעריכות גזרות בסיסיות ושימושיות בבדי כותנה עמידים ונעימים.
כשעיצבתי את התוית, השתמשתי ברעיון הבסיסי שהוביל התוית של אתא –צבע כחול-הפועל וגופן חיים כבד, המאפיין בפשטותו את הכיוון העיצובי של הבגדים. בתווית שלי השמטתי את האות ת', והותרתי את "אא", ראשי התיבות של שמי, תוך איזכור המטבע הלשוני "אא" שהיה שגור בתקופת תור הזהב של "אתא" כסימן לאיכות ולטיב מעולה.