מנגנוני ההגנה של התורה

מנגנוני ההגנה של התורה

שאלה: אילו מנגנוני הגנה יש בתורה על מנת לשמור עליה במשך הדורות? שהרי בתורה מוזכרים אלפי פרטים, כיצד יתכן שהם ישתמרו במשך הדורות? איך יתכן שההלכה שאנו מקיימים כיום היא אותה הלכה שאלוקים אמר למשה, שהרי עברו כבר אלפי שנים.

תשובה: על מנת להראות על עוצמתם על מנגנוני ההגנה שאלוקים נתן בתורה, אנחנו נמציא משחק יחד, ונראה כיצד הדברים מתבהרים לנו.

ובכן, נניח שיש משחק "טלפון שבור" בכיתה שלך. במשחק זה, נותנים מסר לתלמיד אחד, והוא מעביר לשני, והשני לשלישי, וכך הלאה, עד שמגיעים לאחרון, ואם המסר הצליח לעבור בדייקנות עד לתלמיד האחרון, אז הקבוצה ניצחה. כעת, נניח שחילקנו את הכיתה לחמישה קבוצות של שישה תלמידים בכל קבוצה, ואתה נבחרת לנהל קבוצה אחת. התפקיד שלך כמנהל הקבוצה הוא לדאוג לכך שהמסר שיאמרו לתלמיד הראשון בקבוצתך יעבור בדייקנות מאחד לשני עד לתלמיד האחרון בקבוצתך.

בוא נחשוב יחד מה נעשה כדי לעודד את הקבוצה שלנו לדייק בהעברת המסר:

1) כתיבה- כל תלמיד בקבוצה נדרש להעביר מסמך תקציר (ראשי פרקים וסיכום) של המסר בכתב, כדי למנוע את שיבושו.

2) תרגול- כל תלמיד בקבוצה נדרש לתרגל שוב ושוב במשך עשרה ימים בזה אחר זה את הנאמר במסר.

3) המחשה- כל תלמיד יקבל סידרת חפצים המכילה את כל המסרים שעליו לזכור.

4) שינון - כל תלמיד שמעבירים אליו את המסר, יצטרך לשנן אותו בעל-פה, עד שהאדם שמעביר אליו את המסר, יהיה בטוח שאפשר לסמוך עליו.

5) שכר - פרס גבוה יובטח למעבירים נכונה את המסר.

6) עונש- מי שיטעה בהעברת המסר, יהיה צפוי לעונש.

7) גיבוש - נעודד מוטיבציה, על ידי הסברת גודל התרומה לקבוצה שלנו אם ננצח, ולכן כמה חשוב לדייק.

למעשה, כל אחד ממנגנוני ההגנה דלעיל יש בו די כדי להוריד את החשש לשיבוש למינימום.

קל וחומר אם נצליח ליצור משחק, בו כל שבעת המנגנונים יופעלו כאחד: הילדים יאמרו את המלה, יעבירו את החפץ, ויחזרו עליה חמישים פעם כל יום במשך עשרה ימים. נבטיח להם שכר ונאיים עליהם בעונשים קשים, נבהיר להם את גודל המשימה, חשיבותה והשלכותיה, וגם נעביר פתק ובו רמז או ראשי פרקים של המילה או המסר המועבר. בתנאים כאלה יהפוך השיבוש לכמעט בלתי אפשרי.

ועכשיו נעבור לאופן העברת המסורת: הקדוש ברוך הוא צפה שנצטרך להעביר את התורה לדורות הבאים, בדייקנות ולכן הוא הכין בתורה מנגנונים מדהימים ומדוייקים, שבזכותם אנחנו יכולים לקיים את התורה כפי רצונו. ולהלן נפרט את 15 המנגנונים העיקריים:

1. כתיבה- ריבוי ספרי תורה: משה רבנו כתב 13 עותקים של ספר-התורה, עותק אחד מסר לכל שבט ושבט ואת האחרון הניח בארון הברית , במשכן.

ישנה מצווה להרבות בכתיבת ספרי תורה: ריבוי עותקים מקשה על זיוף, שכן, מי שירצה לזייף, יצטרך לזייף את כל העותקים. וכן, אף אם בחלק מהספרים  ישתבש או ישתנה משהו, הרי יישארו עוד הרבה עותקים שמהם ניתן יהיה לגלות ולתקן את המעוות.

2. ספירת אותיות התורה: חכמי ישראל נקראו בעבר סופרים (לדוגמא: עזרא הסופר), משום שספרו את אותיות התורה.

בעלי המסורה ספרו את הפסוקים, המילים והאותיות בתורה, קבעו לכל ספר את מספר הפסוקים, המילים והאותיות שלו וכן הראו את מקום חצי הספר לפי מניין הפסוקים, המלים והאותיות.

אחת מהדרכים של תכנת אנטי וירוס למחשבים לזיהוי וירוס הינה על פי השוואת גודלי קבצי מחשב נוכחיים לעומת  גודל קבצי המחשב המקוריים, כשכל שינוי בגודל הקובץ נחשד כוירוס ונבדק. כך גם אצל בעלי המסורה, כל שינוי אפילו הקטן ביותר במניין הפסוקים, המילים והאותיות בספר התורה היה נתקל בהתראה, התנגדות והסרה.

3. תו תקן לספרי התורה: ישנה מצווה להעתיק את ספר-התורה תוך הקפדה על דיני כתיבה. לדוגמא: כתיבה בדיו מיוחדת, על קלף מעור של בהמה, רק על ידי סופרים מומחים יראי-שמיים ועוד.

כתיבת ספר אחד אורכת כשנה, וספר הפגום בהלכה אחת או אפילו באות אחת, נפסל.

כל זאת מביא להקפדה יתירה בכתיבת הספרים ולפסילת ספרים פגומים, וכך נוצר מצב שספרים שכבר "עברו" את ביקורת "מכון התקנים" ה"קשוח" והבלתי מתפשר של ההלכה, הם כמו מוחתמים בתו תקן של ההלכה ונמצאים בדרגת שלמות, כראוי לספר הספרים.

4. קריאת התורה ברבים: בכל יום שבת וימים שני וחמישי, קוראים בתורה בבית הכנסת וכן מגביהים את ספר התורה כשכל הקהל אומר: "וזאת התורה אשר נתן משה לבני ישראל".

כמו כן ישנה הלכה הקובעת שכל אחד חייב לקרוא כל שבוע את פרשת השבוע פעמיים, ופעם נוספת בתרגום לארמית.

וכך כשכולם מכירים ויודעים, קשה לטעות או לזייף.

5. מצות הקהל: פעם אחת בשבע שנים היו מקהילים את כל העם ומקריאים לפניהם את התורה.

וזאת מתוך ספר התורה המקורי שכתב משה רבינו והיה מונח בבית המקדש. וכך כל אחד יכול היה להשוות את העותק שבידו עם המקור ולתקן את הטעויות, אם היו.

6. מצוות למוד תורה: המצווה הגדולה ביותר היא לימוד התורה באופן של חזרה ושינון ושוב חזרה ושינון ושוב חזרה ושינון ושוב. . . כך שלפנינו מנגנון זכירה בלתי נפסק. וכשהכל בקיאים בחומר איך ישכח או יסולף דבר?

דוגמא נוספת: המרצדס היפואית. האם יסכים מישהו לקנות מכונית מרצדס תוצרת מפעל ביפו במחיר מלא? התשובה ברורה. כולם יודעים שמרצדס מיוצרת בגרמניה ולכן קשה לזייף. כך גם התורה, כשכולם בקיאים בה - מי יוכל לשנות?!

7. ימי זיכרון: ישנם ימים מיוחדים שבהם מתייחד כל העם עם זיכרונותיו,

בדיוק כמו יום השואה, שעליו נאמר "לזכור ולא לשכוח", כך חגי ישראל הם ימי זיכרון למאורעות שאירעו לעם ביציאת מצרים ומתן תורה.

לזיכרון יציאת מצרים יש את "חג-הפסח" בספר דברים, פרק ט"ז:
לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ

לזיכרון מתן-תורה יש את "חג-השבועות", ספר דברים ט"ז:
וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.

לזיכרון לסוכות ולענני הכבוד שהיו לבני ישראל במדבר ביציאתם ממצרים – יש את חג סוכות, כפי שכתוב בספר ויקרא, פרק כ"ג:

לְמַעַן, יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם, כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲנִי, יְהוָה אלקיכֶם.

וכך בשאר חגי ישראל.

כה אמר אברהם מלמט (היסטוריון בן דורינו): "ימי בראשית של כל אומה ולשון לוטים בערפל, רק זיכרונות קלושים מהם בעלי ערך היסטורי כלשהו, מפלסים להם דרך במעבה הדורות.

יחיד הוא עם ישראל בין עמי המזרח הקדמון, ששמר מסורת מסועפת ומפורטת הכלולה בסיפורי התורה ובספר יהושע... משום עם של תקופת המקרא לא הגיע לידינו שפע כזה של פרטים מן הקדם-היסטוריה שלו, כמו מישראל. לא-כל-שכן, תיאור מלא ורצוף כזה, שבמחזור סיפורי האבות, בפרשת יציאת מצרים, ובעלילות כיבוש הארץ" (אברהם מלמט, "בראשית האומה" תולדות עם ישראל בימי קדם עמ` 33)

8. והגדת לבנך: ישנה מצווה להקניית התורה לבנים, ממשיכי הדרך. כמו שכתוב: ושננתם לבניך ודברת בם וכו' ועוד פסוקים רבים בהם התורה מצווה אותנו ללמד ולשנן לבנינו את התורה והלכותיה.

היהדות פיתחה מוטיבציה אדירה להעביר את המסר בצורה מדויקת - ודיברה רבות על מעלתם של הלומדים תורה והמעבירים אותה בדיוק גדול. מוטיבציה זו באה לידי ביטוי במהלך ההיסטוריה היהודית בכל תפוצות ישראל במסירות נפש שמסרו היהודים את נפשם על כל פרט ופרט מפרטי המצוות, ואימהות יהודיות יצרו סביב תורת ישראל את חומת המגן האדירה הזו ששמה כאמור: מסירות נפש.

לצערנו הגדול ניתנו לעם היהודי הזדמנויות אין ספור להוכיח בדם, את מסירותו לתורת ישראל ולאלוקי ישראל, מסירות שלא הנוצרים ולא המוסלמים, לא הגזרות שגזרו, ולא המלכים התקיפים, יכלו לה.

רבים הם סיפורי מסירות הנפש המלווים את ההיסטוריה היהודית .

תיאורים אלה אינם רק סיפורי גבורה המעידים על אופייה של אומה זו ונאמנותה לערכיה. סיפורים אלה מהווים גם הוכחה על דיוק העברת התורה, שכן כיון שמסרו נפשם ולא ויתרו על כל פרט ועל כל אות, כיצד תוכלנה מצוות התורה להשתבש? ואם מישהו היה מעוניין להוסיף פרט חדש למצווה מסוימת, (שלא לדבר על המצאת מצווה חדשה) הן היו דוחים אותו, הן אפילו אות אחת לא יתנו להוסיף לתורה!

9. המחשה: כל מחנך יודע שדרך מצוינת להשריש חומר לימודי היא - לימוד חזותי והמחשה.

ביהדות, על מנת שהזיכרונות יהיו "טריים ורעננים", מקפידה התורה על המחשה קפדנית של קורות העם. לדוגמא:

בחג הפסח, אנו נוהגים לאכול מצות שבצקן לא החמיץ (שהכנתן ארכה לא יותר מ - 18 דקות), לזכר המצות שאכלו אבותינו ביציאתם ממצרים.

בסוכות - ישיבה בסוכה ארעית ולא בסוכת קבע, בדיוק כמו הסוכות ששמשו את אבותינו במדבר.

מצות מזוזה- לזכר הדם שמרחו אבותינו על משקופי הבתים כסימן למלאך שבצע את מכת הבכורות שיפסח על בתיהם.

וכך הדברים, לא רק שלא נשכחים או משתנים, אלא, אף נזכרים !

10. "כי יקום…נביא": אפילו אם יקום נביא שהוכיח עצמו כנביא אמת, אם ירצה לשנות את התורה, אין לשמוע בקולו ויש להורגו. ראה ספר דברים, י"ג. אנו רואים שמרגע נעילת המערכת, כלומר חתימת התורה, אין לאף אחד סמכות לשנות אפילו את הפרט הקטן ביותר בתורה, אפילו אם מדובר באדם שמוכיח - על פי המופתים שהוא עושה- שהינו נביא אמת ואדרבא, בזה שהוא בא לשנות את התורה, מזה מוכח שהוא נביא שקר.

11. אורח חיים מיוחד: ביהדות ישנה חזרה תמידית על יסודות האמונה באופן מעשי. היהודי מצווה בכל זמן, לזכור את מאורעות יציאת מצרים, למן קומו מהמיטה דרך ברכת המזון בכל ארוחה וכלה בקריאת שמע, כשהוא הולך לישון. (דברים ו', ד')

12. איסור השפעה מהגויים:איסור חיתון עם גויים, איסור המרת דת וכן האיסור ללכת בדרכי הגויים. ראה דברים י"ג:

גוי שרוצה להתגייר, חייב בין השאר להוכיח בקיאות בתורה ובהלכותיה, דבר השומר שלכל משפחת העם היהודי תהיה רמת ידע מינימלי של השורשים ההיסטוריה והתורה.

13. "לא תוסיף ולא תגרע": אחד מאיסורי התורה החמורים הנו האיסור להוסיף או להחסיר מהלכות התורה :

אם כל אחד ישנֶה את התורה בשם הרפורמה, הקידמה והזמן, עתידה היהדות להתנפץ לאלפי רפורמיסטים שונים, ולבסוף גם להיעלם.

"נעילה" זאת של התורה מפני כל שינוי עתידי, מגינה עליה ומשמרת אותה.

14. הקפדה מוחלטת: התורה  דורשת להקפיד על המצוות כולן קלה כחמורה על כל פרטיהן , כמתואר בספר דברים פרק ז'.

הנה אנו רואים מה תפקידה של אותה "פנאטיות" שדוקא "קפדנות יתר" זו על הפרטים  עוזרת לשמר בקפדנות על התורה שלא תשתנה ולא תשכח.

15. אביזרי זיכרון: דברים ז, מזוזה - נדרשת על כל פתח, תפילין עם פרשת יציאת מצרים - נדרש להניח כל יום, ציצית - נדרשת ללבישה 24 שעות ביממה - למען זכירת מצוות התורה.  כפי שכתוב בספר במדבר פרק ט"ו.

מה המקור?

…ובכלל היהודי נדרש להיות כולו מונומנט זיכרון חי בכל אורחות חייו: בלידתו, בלבושיו, באכילתו, בחגיו, בחתונתו ובמותו.

וכעת, בהינתן כל מנגנוני ההגנה שפורטו לעיל, נותר לנו לבדוק האם אמנם המסר – המסורת – הועבר כראוי במשך כל הדורות שחלפו. כפי במשחק הטלפון השבור, בסוף המשחק משווים את התוצאה הסופית עם ההתחלה. כך גם כאן, הבה ניגש להשוואה, על מנת שנוכל לבחון האם אמנם המסורת הועברה כראוי.

והרי התוצאות - לאחר 3300 שנה, שמתוכן כ- 2000 שנה העם היהודי היה בגלות והתפזר בכל תפוצות העולם, כשהקהילות עצמן לעיתים מנותקות זו מזו וכמעט ללא כל קשר, כל מה ששומר על התורה הוא - אותם מנגנוני הגנה שהתורה בנתה:

1. ספר התורה:

בבדיקת כל ספרי התורה מכל הגלויות, ישנו הבדל של 2 אותיות בלבד, כאשר גם הן לא משנים את המשמעות: "פצוע דכא" לעומת "פצוע דכה",  "ויהי חיי נח" לעומת "ויהיו חיי נח".

הדבר יפליא אף יותר, אם נציין את העובדה שיש בתורה 304,000 אותיות. מספיקה טעות אחת בכל העתקה של ספר אחד והיינו מגיעים לבזאר של ספרי תורה שונים.

המשמעות של 2 אותיות שונות אומרת שבכל ההיסטוריה היו מקסימום 2 שינויים (לא משמעותיים). זהו נתון מדהים שמוכיח את יעילות מנגנוני ההגנה ושספר התורה שבידנו הוא המקורי והנו זהה בדיוק לספר שניתן לאבותינו על ידי משה רבנו.

לשם השוואה: ל"ברית החדשה", שהיא יותר מאוחרת ב- 1300 שנה והיא אף יותר קצרה בכשליש, בכל זאת יש אלפי גרסאות שונות ל"ברית החדשה".

אמנם בימינו בעידן הדפוס, אין בעיה לייצר ספרים זהים וכל ספרי "מלחמה ושלום" זהים (למעט מהדורות שונות, דבר שגם הוא לא נמצא בספרי התורה), אולם, עלינו לזכור שהתורה הועתקה בכתב יד, אות אחר אות והיא בת 3300 שנה, ואף על פי כן היא נשמרה בשלמותה ובצורה המקורית, בכל תפוצות תבל.

2. לימוד התורה: במשך כל הדורות שקדו היהודים על לימוד התורה כשהם רואים בזה ערך עליון (הרבה מעל כסף, כבוד וכל השאר).

המשנה שלומד היום תלמיד ישיבה זהה למשנה שלמד רבי עקיבא ואילו היו נפגשים, מימד הזמן ביניהם היה נעלם.

3. "לא תוסיף ולא תגרע": ואנו אכן רואים שעיקרי הלכות התורה זהות בכל התפוצות ובל נשכח שישנן בתורה אלפי הלכות. אנא חישבו - אילו השתנתה רק הלכה אחת בכל תפוצה, היינו רואים שוב בזאר של הלכות.

מה תאמר ליהודי שבא לבית-הכנסת עם תפילין משולשות ומזהב ושטוען שכך התפילין יותר יפות והדבר מוסיף כבוד לתורה? אולי הוא צודק, אבל לא בבית ספרינו...

אכן ישנם מחלוקות הלכתיות בין העדות השונות אבל יש לראות אותן בפרספקטיבה הנכונה ובפרופורציה הנכונה, הן למרות כל המחלוקות 95% מהמערכת משותף לכולם, ובחלק הארי המשותף, כלולים כל העניינים העקרוניים. י"ג עיקרי האמונה, כ"ד כתבי הקודש, ששה סדרי משנה, התלמוד הבבלי, השולחן ערוך, ספרי המחשבה, ועוד. כל המחלוקות עוסקות בפרטים דקים של כמה הלכות ספציפיות, בשעה שעיקרי תורה וכל המצוות, מקובלים על כולם ובאותה צורה. אין ויכוח על צורת התפילין או על מבנה התפילה או על עיקרי הלכות שבת וכדומה, המחלוקות מצטמצמות בעיקר עד כמה לעשות סייגים, וכן על אותם תחומים בהם לא הייתה הכרעה חד משמעית, והיה ברור מראש כי קיימת אפשרות שתתפתחנה מחלוקות.

4. ימי זיכרון: חגי ישראל נחגגו לאורך השנים עד היום - כימי זיכרון לאומיים, כשהם ממחישים את קורות העם. כל ילד יודע, שבפסח יש ערב הנצחה ליציאת מצרים שנקרא ליל הסדר. כל שנה, בליל הסדר, אנו מספרים על יציאת מצרים, וכך כל יהודי ויהודי שומע את סיפור יציאת מצרים לפחות פעם בשנה, בשולחן הפסח, בליל הסדר, בקריאת ההגדה (הגדה מלשון הגד -אמירה ולא אגדה).

5. אביזרי זיכרון: כל ארכיאולוג מתחיל יודע שבית יהודי מזהים על פי המזוזה. כתמול שלשום, כן גם היום ומחר, הכל זהה. אותה מזוזה, כתובה בדיו שחורה על גבי קלף, אותה מזוזה שנמצאת היום בפתח בתינו, היתה נמצאת בבתי כל יהודי ויהודי, במשך כל ההסטוריה. וגם התפילין: נמצאו במדבר יהודה תפילין בנות כ - 2000 שנה, ומסתבר שהן אותן התפילין של היום וזאת - למרות שבהכנת  תפילין יש אלפי הלכות שצריך לדעת.

להלן עודות של ארכיאולוג על התפילין מקומראן:

פרופסור יגאל ידין: אחרי מלחמת ששת הימים רכשתי מסוחר עתיקות עבור היכל הספר דבר, שנתברר אחר כך שהוא קופסת תפילין ובה כל ארבע פרשיותיה. התפילין הקדומים ביותר שבידינו, מימי בית שני ,  היו כתובים בידי סופר סת"ם בכתב זעיר ביותר שהתעוררו בעיות מסוימות שצריך היה לאמתן במעבדה, שרק למשטרת ישראל יש כמוה.

יום אחד נסעתי ברכבת מירושלים לתל אביב לאותה מעבדה ובכיס תצלומי התפילין הללו שאיש זולתי לא ראה אותם, ואירע לי מה שקורה למספר נוסעים ברכבת בקו זה : כשעברנו את כפר חב"ד עלו כמה אברכים לרכבת , ואחד מהם הפציר בי להניח תפילין , סרבתי אך כשנוכחתי שמבטאו אינו ישראלי, שאלתיו מאיזה ארץ עלה לארץ, הוא השיבני שעלה זה לא מכבר מברית המועצות.

שאלתיו "ובברית המועצות הנחת תפילין ?"  אמר לי : "כל ימי חיי מאז הגעתי למצוות הנחתי תפילין " , כששמעתי כך אמרתי לו: "אם אתה בברית המועצות קיימת את המצווה הזאת , לא אסרב גם אני" - והנחתי תפילין.

בתל -אביב לפני רדתי מהרכבת, ניגשה אלי אשה ואמרה לי: פרופסור ידין, אני שמחה שנענית לבקשתו של אותו אברך, שלמעשה לא הכירך. בני מחסידי חב"ד נפל לא מזמן בתעלת סואץ " לדבריה היה החב"דניק היחיד בין הצנחנים. לפני מותו - סיפרה "בקרוהו אנשי פלוגתו ושאלוהו לרצונו. אמר להם "הניחו תפילין " , "במשך היום ראיתי בעיני רוחי כאילו אף אתה הצטרפת לבקשתו"

אני מודה שלא יכולתי לעצור בעד דמעותי באותו רגע. אמרתי לה "איזה צירוף מקרים מופלא! בכיסי תצלומי התפילין הקדומים ביותר שבידינו , ולא אוכל לעשות עמך חסד גדול יותר מאשר להראותם לך ברגע זה"

לצפייה ברשימה השאלות המלאה בנושאי רוחניות קבלה ומיסטיקה כנסו לכאן שאלות תשובות ביהדות וקבלה