מחלת נפש מוגדרת כהפרעה בהתנהגות ו/או בתובנה ובשיפוט שמפריעה להסתגלות ולהשתלבות חברתית ובמקרים קשים אף בתפקוד היומיומי הבסיסי. המקצוע שעוסק במחלות נפש בזקנה נקרא פסיכוגריאטריה. זהו מקצוע רפואי חדש שתופס תנופה בשנים האחרונות, עם העלייה בביקוש לשרותיו, ואף בארצות המערב טרם הוכר כהתמחות רפואית או תת-התמחות נפרדת. מטבע הדברים המומחים הרפואיים שעוסקים בפסיכוגריאטריה הם הפסיכיאטרים והגריאטרים.
מחלות נפש בזקנה נתן לחלק באופן פרקטי לאלו שהובאו ב"יבוא אישי" דהיינו מחלות נפש שהופיעו בגיל צעיר לרב בעשורים הראשונים של החיים, כדכאון מז'ורי-רבא וסכיזופרניה והתבגרו והזדקנו יחד עם נושאן. קבוצת מחלות זו הואיל והן פסיכיאטריות במקורן וטופלו במשך שנים אצל רופא פסיכיאטר, מן הראוי שחולים אלו ישארו או יפנו לרופא פסיכיאטר. קבוצת מחלות נפש שניה אלו מחלות שהייתי מכנה אותן מ"תוצרת מקומית", אלו מחלות או הפרעות נפש שמופיעות לראשונה בזקנים ו/או מלוות מחלות גופניות בזקן, מחלות אלו בשל תלותן במצב הגופני ובטיפולים התרופתיים הרבים, מן הראוי שיטופלו ע"י גריאטר שהשתלם בפסיכוגריאטריה.
רב ההפרעות הנפשיות בזקן הן מן הקבוצה השניה ובראשן הדמנציה עם ההפרעות הנפשיות המתלוות אליה כהפרעות התנהגותיות ופסיכוטיות המתבטאות במחשבות ובחזיונות שווא. פראנויה של הזקנה או פראפרניה. דכאון לרב תגובתי למוגבלויות אישיות, משפחתיות, חברתיות, גופניות ונפשיות.
דמנציה או שיטיון מוגדרים כירידה הדרגתית, בלתי הפיכה בכישורים השכליים-זכרון, התמצאות, קשב וריכוז, חשבון, כישורי שפה-שיום, כתיבה ושיפוט המלווים בהפרעות התנהגותיות ובפגיעה בתפקוד היומיומי, תחילה האינסטרומנטלי(שימוש במכשירים) בהמשך הבסיסי(שינויי תנוחה, ניידות, שליטה על סוגרים, שימוש בשרותים, רחצה והלבשה) ולבסוף הליכה ואכילה, להבדיל מירידה קוגניטיבית זעירה- Mild Cognitive Impairment(MCI), שהיא ירידה קוגניטיבית קלה ללא פגיעה בתפקוד היומיומי.
אמנזיה או ירידה בזכרון בלבד היא דרגה יותר קלה של ירידה קוגניטיבית, כך שאמנזיה בלבד או אף ירידה קוגניטיבית זעירה אינם בהכרח דמנציה או התחלה של דמנציה גם אם כ 10% בשנה יכולים להתפתח לדמנציה. מצב זה דורש ברור ומעקב אצל רופא מומחה או במרפאת זכרון. לבסוף יש כמובן להבדיל את המצב הבלבולי החריף-Delirium שלרב הוא הפיך ויכול ללוות כל מחלה חריפה הפוגעת בתפקוד כלל המערכות בגוף כולל המוח ויכול להופיע בכל גיל. דמנציה יכולה לנבוע מסיבות ומחלות רבות אך קיימים שלשה סוגים עיקריים, הראשון היותר שכיח, דמנציה ניוונית ראשונית או בשמה היותר שגור-מחלת אלצהיימר כ55% מכלל המקרים, דמנציה כלית או וסקולרית 15%, דמנציה מעורבת-ניוונית וכלית, 25%, סיבות שונות 5%: משנית למחלות פנימיות רבות עם פגיעה מוחית וכן הרעלה מחומרים רעילים ותופעות לוואי של תרופות.
לאור הבעייתיות הכרוכה בטיפול במחלות נפש בזקנים, חרף ההתקדמות הרבה בהבנת מנגנוני התחוללות המחלה, בשל הבעייה בזמינות, בהיענות ובתגובה או ליתר דיוק העדר תגובה לטיפול בתרופות ותוספי תזונה, גוברת המודעות לצורך לפתח את האמצעי היותר כלכלי ויותר יעיל שהוא המניעה.
בנושא מניעת דמנציה Eric B. Larson, 2009 מציע אסטרטגיה חדשה למניעת דמנציה, דחיסת התחלואה הקוגניטיבית. על סמך עבודות של השנים האחרונות גוברת ההכרה שלדמנציה מסוג אלצהיימר כמו לדמנציה כלית-וסקולרית מנגנונים תחלואתיים משותפים ולכן גם אותן דרכי מניעה של מחלת כלי דם(טיפול ביתר לחץ דם, שומני דם, סוכרת, עישון והשמנה) יחד עם עלייה ברמת החיים, רמת החינוך, אורחות חיים בריאים, פעילות פיסית ואינטלקטואלית יכולים לדחות את הופעת הדמנציה וכך אף למנעה עקב הופעה של מחלות קטלניות אחרות ובכך להוריד את המעמסה מעל המטופל, המשפחה והחברה.
יש כמובן להמנע מתרופות רבות שיכולות לפגוע בתפקוד השכלי ובעקר תרופות אנטיכולינרגיות או בעלות השפעה אנטיכולינרגית ובעיקר אנטיפסיכוטיות ואנטידכאוניות מהדור הישן. לבסוף הוכח בעבודות רבות, שצריכה מוגברת של דגים ושמן דגים שמכילים כמויות גדולות של חומצות שומן מקבוצת אומגה 3 בהחלט יעילות למניעת ירידה קוגניטיבית והפרעות התנהגותיות בזקנים(Pascale Barberger-Gateau, 2009).
לסיכום, מחלות נפש בזקנה, דכאון ושטיון-דמנציה הן שכיחות ופגיעתן קשה. החדשות הטובות הן שעל סמך עבודות של השנים האחרונות, נמצא שבחלקן הן ברות מניעה או שנתן לדחות הופעתן ולמזער את נזקיהן. אמצעי המניעה במקרה של דכאון הם מניעת מצבים של חוסר אונים וחוסר תקוה על ידי מניעה או מזעור השפעתן של מוגבלויות אישיות, משפחתיות, גופניות ונפשיות. במקרה של שטיון האסטרטגית מניעה החדשה המתגבשת היא על ידי טיפול בגורמי סיכון של מחלת כלי דם, העלאת רמת החינוך, רמת החיים, אורחות חיים בריאים ופעילות פיסית ואינטלקטואלית.
לסיום, שתי מצוות, מצוות עשה-איכלו אוכל בריא ומאוזן הכולל אומגה 3(שמן דגים) ומצוות אל תעשה-המנעו ככל האפשר מתרופות עם השפעה מוחית בפרט אנטיכולינרגיות.
ננעל בהמלצתו של הרמב"ם-גדול חכמי ספרד מלפני 800 שנים, עליו נאמר ממשה עד משה לא קם כמשה, לאורח חיים בריא שמתומצתת במלה בריאות: בולם רוגזו, יגביל אכילתו ויגביר תנועתו.