בס"ד
ציפור השיר - שיר על טוהר ותמימות. פגיעה בתמימות
דמעה - דרכה של דמעה, פשוטה לכאורה, אך כמה ארוכה היא, עד שהדמעה מתפוגגת. נעלמת ומפנה מקום לאחרת. ציורי. פתוח לדמיון. מה כבר אפשר לכתוב על דמעה? ובכן..........
בגיטו אם וביתה - דו שיח בין אם לבתה הקטנה בזמן המלחמה. כמה תמימות וכמה בדידות.
אמנם לא כל כך מתאים לתקופה זו. ובכל זאת... נכתב בשנת 93 בעקבות סרט
ציפור השיר
ציפור השיר
לא תשיר לעולם עוד.
קולה אבד בימים,
עת יבוא הנץ הגדול ויפגע,
הוא יפגע בכל הצלילים.
ציפור השיר
לא תשיר לעולם עוד.
זה לא רק קולה שנפגע,
כי נפשה נחבטה בין כל התווים,
ומזמור לא יצא מגרונה.
היא תעוף בלי מטרה
סביב אגמים עכורים
ושמים יביטו ממעל.
עננים אפורים יעמדו במקומם,
והשמש תשקע באגם.
ציפור השיר
לא תשיר לעולם עוד.
בליבה הקטן דמעה
כי כשבא הנץ הגדול ופגע,
הוא פגע בצלילים של נפשה.
- קלריס -
דמעה
דמעה
שצנחה על החול החם
לאחר שתרה
בתוך עיניים גדולות
על לחיים אדומות
והמשיכה בטיולה הארוך
לעבר הפה
לעבר שפתיים דקות
דרך האף הקטן
ונפלה על חזה
לאחר שבחנה היא
צוואר ארוך
שדילגה בין עצם לעצם
נפלה על חזה
ומשם אל הבטן
אל טבור מעוקל
שם עברה מכשולים
ומשם.....
היא צנחה על החול החם
ללא הודעה מוקדמת
צנחה
ומתה
על החול החם
דמעה.
- קלריס -
בגיטו - אם ובתה
אמא , אני רוצה פרח
יפה, צחור, לבן.
אמא, אני רוצה פרח
כמו זה שקטפתי בגן.
ילדה יפה שלי,
פה בגיטו לא צומחים פרחים.
ילדה יפה שלי,
פה בגיטו "צומחים" כל יום מתים.
אמא, בחצר ארצה להשתעשע
לשחק בחוץ ולטפס על עץ,
כמו פעם עם אנה והושע,
לדלג, להשתולל ולקפץ.
הוי, ילדה קטנה ומסכנה,
הן ברחובות הגרמנים מסתובבים
סופך יהא כשל הושע ושל אנה,
הגרמנים אותנו מחפשים.
אמא, אם כן במה מותר לי לשחק
הן פרח אין לי, ובחוץ לצאת אסור,
מגרמנים צריכה אני להתרחק
אז אמא, איך אפשר בגיטו פה לגור?!
שותקת היא הפעם אמא, מחרישה
ורק דמעה זולגת, צורבת את גרונה.
יודעת היא, לכשתגדל בתה תהא אישה,
תבין היא פשר מלחמה ומחשבתה שונה.
- קלריס -
ציפור השיר
ציפור השיר
לא תשיר לעולם עוד.
קולה אבד בימים,
עת יבוא הנץ הגדול ויפגע,
הוא יפגע בכל הצלילים.
ציפור השיר
לא תשיר לעולם עוד.
זה לא רק קולה שנפגע,
כי נפשה נחבטה בין כל התווים,
ומזמור לא יצא מגרונה.
היא תעוף בלי מטרה
סביב אגמים עכורים
ושמים יביטו ממעל.
עננים אפורים יעמדו במקומם,
והשמש תשקע באגם.
ציפור השיר
לא תשיר לעולם עוד.
בליבה הקטן דמעה
כי כשבא הנץ הגדול ופגע,
הוא פגע בצלילים של נפשה.
- קלריס -
דמעה
דמעה
שצנחה על החול החם
לאחר שתרה
בתוך עיניים גדולות
על לחיים אדומות
והמשיכה בטיולה הארוך
לעבר הפה
לעבר שפתיים דקות
דרך האף הקטן
ונפלה על חזה
לאחר שבחנה היא
צוואר ארוך
שדילגה בין עצם לעצם
נפלה על חזה
ומשם אל הבטן
אל טבור מעוקל
שם עברה מכשולים
ומשם.....
היא צנחה על החול החם
ללא הודעה מוקדמת
צנחה
ומתה
על החול החם
דמעה.
- קלריס -
בגיטו - אם ובתה
אמא , אני רוצה פרח
יפה, צחור, לבן.
אמא, אני רוצה פרח
כמו זה שקטפתי בגן.
ילדה יפה שלי,
פה בגיטו לא צומחים פרחים.
ילדה יפה שלי,
פה בגיטו "צומחים" כל יום מתים.
אמא, בחצר ארצה להשתעשע
לשחק בחוץ ולטפס על עץ,
כמו פעם עם אנה והושע,
לדלג, להשתולל ולקפץ.
הוי, ילדה קטנה ומסכנה,
הן ברחובות הגרמנים מסתובבים
סופך יהא כשל הושע ושל אנה,
הגרמנים אותנו מחפשים.
אמא, אם כן במה מותר לי לשחק
הן פרח אין לי, ובחוץ לצאת אסור,
מגרמנים צריכה אני להתרחק
אז אמא, איך אפשר בגיטו פה לגור?!
שותקת היא הפעם אמא, מחרישה
ורק דמעה זולגת, צורבת את גרונה.
יודעת היא, לכשתגדל בתה תהא אישה,
תבין היא פשר מלחמה ומחשבתה שונה.
- קלריס -