פורים - פרשנות קבלית

כל הכתוב בתורה ובשאר כתבי הקודש, עוסק על פי המקובלים, במצבו של האדם ובמה שעובר עליו בחייו ובניסיון למימוש הפוטנציאל הרוחני שבו. כלומר, בכל הכתובים הללו אין כל כוונה להזכיר אירועים חיצוניים, היסטוריים או חומריים - ובהתאם לכך, פורים מסמל את היציאה של האדם ממצב של הסתרה למצב של גילוי (מגילת אסתר). פורים, הוא סוף התהליך של הבנת היכולת לאבחן ולברר את הדמויות והאירועים השונים המוזכרים בכתבים השונים. מגילת אסתר, נועדה למי שהחל לפסוע בדרך הרוחנית מתוך רצון להגיע אל האושר המוחלט - דרך חכמת האמת, היינו, חכמת הקבלה

_________________________________________________________

המן? הוא בתוכנו. מרדכי? הוא אנחנו. אלהים, אחשוורוש, ושתי, אסתר וכל השאר, הם גם אנו עצמנו ונמצאים בתוכנו. בתוך מי שמתחיל להבחין בתהליך הרוחני שחל בו, תוך כדי הליכה בדרכה של הקבלה. מפני שחג פורים, על פי חכמת האמת, הוא מסיבת הסיום של עולם שהגיע לדרגה שכולה טוב. אך כמובן, לפני ההגעה למדרגה שכזו, עלינו לגלות את הרע שבתוכנו כפי שכתוב ש "יתרון האור מפני החושך". וכך, אחת הדילמות הראשונות המתגלות למי שבאמת מתכוון להגיע לשרש נשמתו ולכדי צמיחה רוחנית, היא זו של "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו". ובמגילת אסתר, מיד עם תחילת הסיפור, אנו רואים כיצד אותו צדיק יהודי בשם מרדכי, מציל את המלך מפני רעה שעתידה לפול עליו ובתמורה לכך, מגדיל המלך את המן, שונאו הגדול של מרדכי. כלומר, המציאות המתוארת לנו במגילה באה להעיד על האדם הפוסע בדרך למטרתו הרוחנית לגילוי משמעות ותכלית החיים באמצעות גילוי האלקות. ובדרך זו, האדם לא זו בלבד שהוא לא זוכה לתמורה על אף צדיקותו, אלא ההפך. והסיבה לכך מגלים לנו המקובלים, היא מפני שהאדם הפוסע בדרך הרוחנית חייב לגלות את השקר הפנימי. והשקר הוא בכך שככל שהאדם טוען לאמונה, לתמימות וצדיקות, כך צריכים כביכול מן השמיים לבחון אותו על מנת שיגלה את כוונותיו האמיתיות. אנו רוצים רוחניות, לא לשם רוחניות אלא לשם ניצולה. להבנת יכולת השליטה בחיינו. אנו רוצים בה בכדי שנזכה בחכמה על פני האחר וכדומה. כלומר, האבסורד שאותו מתארת לנו המגילה, היא רמז הנועד לאדם שרוצה להכיר את עצמו. על מנת לכוונו באופן הכי מהיר, נכון ומדויק למקור החיים ושרש נשמתו. האדם, צריך לגלות האם הוא זקוק לרובד הרוחניות בחייו בכדי להשיג עוד כסף, כבוד, בריאות ופרסום בשביל חייו האישיים והאינטרסים שבלבו, או האם הוא זקוק לה בכדי להתעלות אל האמת. וכך, מתארת לנו המגילה שתי תחפושות הקיימות בנו בשם מרדכי והמן. תחפושות המגלות לנו שמרדכי שבתוכנו, אותו רצון השואף להגיע למודעות וצמיחה רוחנית, הוא גם מעין המן פנימי קטן. המן הארור, הדוחף אותנו להריגת שאר רצונותינו לרוח ושמתרגז כשאנו בכלל שמים אליה לב. המן שרוצה לנקום ברצון הקטן שבנו בשם מרדכי - זה שאינו מוכן להכנע ולהשתחוות אל עולם החומר והאגו אלא רק לאמת אחת אבסולוטית של אל אחד. וכל הגילוי הזה, של כוונותינו הפנימיות, של אמת מול שקר שבסופם אף מתגלה הבורא בעצמו, הובילו את חכמינו להנהיג את קריאת המגילה בכל שנה ושנה בכדי שנתהה על סימניה. הם רוצים שנקרא את מגילת אסתר, בכדי שנגלה את ההסתר. אך לפני שאנו מגלים את האמת הסופית, דרוש לנו כלי בכדי להכיל אותה. הסתרה, היא הכלי שלתוכו בסופו של דבר מתקבל האור האלקי. מפני שברוחניות, בדומה לעולם הזה, צריך להיות לנו תחילה חסרון המורגש כרצון לדבר מה. והחסרון, המורגש בנו כרצון לרוחניות ולמודעות עצמית גבוהה נקראים בחכמת הקבלה "הנקודה שבלב", או "הנקודה הפנימית", שנמצאת בכל אדם ובעיקר בישראלים. זהו אותו חלל שמתמלא בהנאה מהבורא, מבלי שנדע שאחריה אנו רודפים במהלך כל החיים. והמציאות הנוכחית שלנו, המוגדרת כחומרית עקב הרצון המוגבל שלנו וסופיותו, יכולה להשתנות אך ורק אם נרצה לגדול, כלומר להתפתח. ובהתפתחות הרוחנית, מספרים לנו המקובלים, גדלים גם חסרונותינו האחרים, הבהמיים ולכן כתוב שהמלך, הגדיל את המן הרשע. כלומר, בכדי להרגיש טוב בעתיד, אנו חייבים להכיר את מידת הרע הנוכחית שלנו ולחוש בגדולו של האגו שלנו, ההרסני. ואם כבר מורגשת בנו אותה נקודה ואנו כבר די מפותחים, כך נתקרב למגע עם מה שהמגילה מתארת לנו, כדרך החיים הרוחניים. ואדם הרוצה לעבור לדרגה שמעל החומר והאינטרס האישי הצר לרצון להשגת האמת והמשמעות בחיים, מחוייב לעבור שלב של הכרת הרע. ובשלב הזה, שבו האדם מכיר ברצונותיו הרעים לאינטרס אגוצנטרי, אף תוך ניצול הזולת, הוא חש כיצד גופו ושכלו מתנגדים לדרך הרוחנית שבה הוא פוסע ודורשים מילוי של כסף, כבוד, שליטה ופרסום כמו כל שאר האנשים. וכאן, צריך האדם שלא להכנע ולשלוח את האסתר הפנימית שבו אל המלך בכדי שזו תבשר לו על הקשיים העתידים. אסתר, היא הקשר של מרדכי, או נכון יותר שלנו, אל המצב של ביטול הגזירה. היא בעצם רמז לאדם אשר שולח אל הבורא את הרגשת החסרון שלו לרוחניות ודורש הצלה מהעולם הזה שבו אין כל משמעות אמיתית. הרצון הרוחני, המתואר כעם אחד המפוזר בין שאר העמים, הוא רצון תמים וזך אל מול שאר הרצונות הרעים בנו המכונים עמים. וכשהרצון הזה מסרב להכנע לרע, להמן, אנו נחוש כיצד אין לנו בררה אלא לזעוק לאל. והקבלה, שמסבירה לנו שהבריאה כולה אכן נועדה על מנת שנחוש בהנאה, מפרשת לנו כך את המגילה: בכדי לחוש בהנאה אמיתית ונצחית בחיינו מתוך השגה רוחנית, אל לנו להשמיד את האגו האישי שלנו על כל גדלו, אלא עלינו לשנות את היחס הפנימי. שינוי היחס המוכר יותר בשם "תיקון", לא דורש את ביטול שאר רצונותינו, שאמורים להיות כלי קיבול בסופו של דבר גם כן לאור העליון. והפניה הפנימית של האדם אל העליון ממנו, היא בעצם שליחתה של אסתר, למלך. אסתר, המתוארת גם כבתולה, היא רמז על אותה כוונה חדשה שאמורה להיווצר בנו, מאינטרס עצמי, לאינטרס אחר וחדש שטרם נעשה בו שימוש והוא אינטרס אלוקי. והמגילה, המתארת את העובר על האדם הפוסע בדרך הרוחנית כמשל, מסבירה לנו שלא לנטוש את מטרתנו לגילוי משמעות החיים, עד כמה שהכלים החומריים שלנו גדולים וגדלים ועד כמה שהסבל גדול והעתיד מבשר רעות. עלינו לקוות לטוב ולביטול הגזירות למרות הגדלת המן. מפני שבמידה שבה יגדלו הכלים שלנו לקבל לעצמנו, כך נוכל לעמוד למבחן על אמונתנו ונחישותנו. המן, הוא זה שמייצג קול בתוכנו שאינו מאמין בבורא עולם ורואה ברצונות הפנימיים שבנו לרוחניות, כ "עם המפוזר בין העמים" - ואם רק נבין כיצד לפעול נכון ולשלוח את רצונותינו הזכים מעלה, כך נגלה שיש לתפילותינו ובקשותינו תשובה אמיתית, המתקבלת בתוכנו באופן מתקדם ונאור, על ידי לימוד הקבלה

נכתב בהשראת אתר משמעות החיים - www.mashma.co.il