זה התחיל כמו כל בוקר שגרתי, התעוררתי בבוקר, שתיתי קפה, והצצתי בשמים, ירושלים היא עיר קרה, זה ידוע, לכן על כל קרן אור צריך לברך.
נזכרתי שיש לי מטלה לא גמורה, לקדוח מדפים, ולהבריג את הציריות של הדלת. זה לא צריך להיות דבר כל כך מסובך חשבתי לעצמי, במיוחד עם השמש הזאת בחוץ. אז אזרתי מוטיבציה, וניגשתי למחשב וחיפשתי חנות כלי עבודה בירושלים, קיבלתי רשימה של חנויות כלי עבודה בעיר, מצאתי אחת ממש קרובה לבית, וצלצלתי אליה כדי לברר שבאמת יש להם מקדחה , מברגה , מסמריםועוד דברים מהסוג הזה.האיש בקו השני, היה נחמד מאוד, ונתן לי הדרכה איך להגיע לחנות בדרך הפשוטה ביותר, כמו גם כמה מילים על המוצרים שיש בחנות.
יצאתי החוצה כולי נרגש מעוד יום נהדר בעל אניצי שמש, הגעתי לחנות כלי העבודה , ורכשתי לי מקדחה ומברגה נטענת כולל הדרכה מדוייקת איך לעשות ומה. השמש חיממה את עורי ומצאתי את עצמי ממשיך לשוטט בעיר שהרחובות שלה מוכרים לי מאוד, אך יחד עם זאת תמיד טומנים בתוכם סוד לא ידוע. עצרתי ליד בית דירות מסוים , בקע משם תיפוף אדיר, אמרתי לעצמי אין מצב שהייתי מצליח לתופף בווליום כזה.
המשכתי בדרכי עם השמש שאט שאט החלה לשקוע, אני והקניות החדשות שלי,שעם ההליכה כבר לא הרגשתי את משקלם.המשכתי להפליג בין הלחישות של האבנים הישנות , ומצאתי את דרכי לבית. בבית חיכה לי מרק חם על השולחן. הבטתי בידיים העדינות שהגישו אותו.ונזכרתי שידיי המחוספסות עדיין לא סיימו את מלאכתם להיום...