מומחים שמופיעים בבתי משפט נותנים חוות דעת כדי שבית המשפט יעשה בה שימוש. התחום הזה מוסדר בדיני הראיות.
הבסיס זו פקודת הראיות. אנו נמצאים בהליך אזרחי. התובע מביא את ראיותיו. לאחר מכן תורו של הנתבע.
סעיף 53 לפקודת הראיות - ערכה של עדות ומהימנותם של עדים, הם עניין לבית המשפט לעסוק בו, על פי התנהגות העדים, נסיבות העניין ואותות האמת שמתגלים בבית המשפט.
עד בא לתת שירות לציבור. עד עוזר לבית המשפט לעשות צדק.
התובע צרף חוות דעת מומחה. הנתבע מבקש לחקור את המומחה שנתן חוות דעת, באמצעות עורך הדין של הנתבע.
המחוקק הישראלי התיר הגשתם של חוות דעת מומחים בכתב. זה נעשה באמצעות תיקון פקודת הראיות, סעיף 20 ,
ואז המומחה לא צריך להעיד בעל פה. אפשר לומר כי הנורמה היא להעיד בעל פה, אבל אם בית המשפט ישתכנע שלא יהיה כאן עיוות דין, בית המשפט יאפשר חוות דעת בכתב. בפועל, כיום, חוות הדעת ניתנות אך ורק בכתב. כיום חייבים להגיש חוות דעת בכתב. המומחה הוא זה שצריך לכתוב את חוות הדעת.
המומחה מספר עובדות, אבל בשלב הראשון הוא לא מעיד עליהן. יתכן שלא ייקרא למתן עדות על חוות דעתו. ייתכן שכן.
מומחה מעיד על דברים שבמומחיות. נשאלת השאלה - מיהו מומחה ?
בסעיף 20 לפקודת הראיות כתוב כי בית המשפט רשאי לקבל שאלות שבידיעה מקצועית.
מיהו מומחה - על פי תקנה 125 לתקנות סדר הדין האזרחי ?
מי שעוסק כמומחה... במקצוע...לא כתוב שצריך רישיון. אין צורך להיות בעל רישיון. שום שופט לא ימנה מומחה בתחומים שאין לו בהם רקע מקצועי. בדרך כלל שופטים ממנים מומחים על סמך היכרות ורושם טוב, השופט יודע אישית, או בדרך אחרת, כמו הדרך של לשאול חברים.
בחוק אין הגדרה של מומחה. אבל בית המשפט צריך להכיר בזה שאתה מומחה. על מנת שתוכל להגיש חוות דעת מומחה כתובה, אתה חייב להיחשב מומחה.
אם אתה נותן חוות דעת, אתה חייב לכתוב את פרטי ההשכלה שלך ואת פרטי הניסיון שלך.
לדוגמא, אני אלי אייל רואה חשבון, עצם זה שיש לי רישיון רואה חשבון עושה אותי למומחה בתחום.