בס"ד
שיר ראשון - על מזבח נטול רחמים מוטלים חלומות.
שיר שני - יום הכיפורים , יום של חשבון נפש, חשבון אישי. יום שבו אנו מבקשים את מחילתו של אלהים על כל חטאינו. אך מעבר ליום האחד הזה בשנה, יום יום אנו נתבעים לחשבון נפש, יום יום נתבעים לתת את הדין.
שיר שלישי - בשעה שיורד גשם השמים נפתחים וכדאי לבקש משאלה. כך אומרים...
שיר רביעי -ריח הסתיו, אוירת החגים, משנים משהו גם במזג האויר הפנימי שלנו. ההתכנסות שלנו עם עצמנו, השלכת גם בתוך הגוף, השינוי שמתרחש בתוכנו למען משהו טוב שיגיע - ההתחדשות
מזבח נטול רחמים
אהבתי הגדולה
תוטל שם
פזורה, מפורקת
חלקים חלקים
אהבתי הגדולה
שסועת איברים
קורבן מעונה
ללא רוח חיים
ומה עוד אקריב לעולה?!
לא נשאר עוד דבר
על מזבח נטול רחמים.
"הנני", קראתי
מושפלת מבט
"הנני מולך יחידית וקטנה
תנני סימן שיתווה את דרכי,
שיתווה את דרכי נכונה"
קורבני עוד ממתין
שאחרוץ את דינו
"ברוך שעשאני כרצונו?"
- קלריס-
תפילה חרישית
מודה אני בפניך
אל חי וקיים
עומדת, נבוכה
אל מול זעמך.
נענשת
מבוישת
ערומה מולך.
צופה בי בכל חטאותיי
ומזהיר
ומתריע.
כמו אב רחמן
מלטף
ומרגיע.
בעוד ידיי עורגות אל החטא
ושפתיי זועקות התשוקה,
גופי, הו גופי הרועד
מבקש- מבקש מחילה.
מודה אני בפניך
אל חי וקיים.
ובך רק בך התשובות - אלוהיי.
אם תפנה רחמיך אלי ילדתך
אם תקבע את אושרי,
אם תיתן ברכתך.
- קלריס -
בשעה שיורד גשם השמים נפתחים וכדאי לבקש משאלה. כך אומרים..
משאלה
העלים שנשרו עיטרו את שיערה השחור,
כשהשמים הזילו דמעות.
עיניה אבדו כשחלמה את דמותו,
ניבטת בה בין הטיפות.
אומרים, ילדתי, כשהשמים בוכים,
הם פותחים ידיהם בכניעה.
משאלות של הלב מתגשמות נערה,
הביעי גם את משאלה.
העלים שנשרו עיטרו את שיערה השחור
כשהשמים הזילו דמעות...
- קלריס בן דהן -
ניחוח סתיו
וכך עם רדת ערב
ועת תשרי עכשיו
עטו שמים עננים
זרק אפור הסתיו.
עלי שלכת מאיצים
לעוט על אדמה,
והטיפות על העצים
שוברות את הדממה.
וכך עם רדת ערב
וריח ימים נוראים
הרוח מביא איתו עצב
מסתתרות בתוכי המילים.
- קלריס -
ושוב זה הסתיו
ושוב זה הסתיו,
ושוב אותה האוירה-
ניחוח האדמה הרטובה,
הרוח הקרירה.
לפנות ערב מחשיך כמעה,
ושוב דממה
ועוד דמעה.
ושוב זה הסתיו הקרב,
ושוב זה הסתיו שבלב.
ריח חגים וימים נוראים,
שמים שחורים ושחפים שדואים.
ושוב זה הסתיו.......
- קלריס -