בס"ד
אהבה שלא יכולה להתממש בגלל פחדים וחששות.
שיר שמקריאה שלו, נשמעת המנגינה מעצמה.
אמרת שלא תישאר
כשהנחת ידך בידי,
השארת לבך בלבי.
כשידעתי שאין בי עוד מקום לאחר,
אמרת שלא תישאר.
על ימים שהיו מלאים אהבה.
על שנים שחיכיתי לך, מקווה.
כשידעתי שלא אוותר,
אמרת שלא תישאר.
הייתי נותת לך כח.
הייתי לוקחת את הפחד.
הייתי עוטפת אותך בתוכי.
אם רק תאמין שנוכל להיות יחד.
הייתי חולמת איתך,
מסירה ממך כל כאב
הייתי צועדת תמיד לצידך,
מלטפת לך את הלב.
דמעות שזלגו בלילות על הכר,
וידעתי שגם אצלך משהו נשבר,
כי מה שהיה בינינו לא יכול להיגמר,
והלב לא מוכן לוותר.
כי אין בחיינו מקום לאחר,
גם כשאמרת שלא תישאר.
- קלריס בן דהן -
מוזר פתאום בלעדיך
מוזר פתאום להיות בלעדיך. מוזר פתאום להיות.
הבוקר מוזר והלילה גם הוא. מוזר לחיות בידיעה שכבר לא תהיה עוד בחיי.
עכשיו כשזה נגמר.
לדעת שיש לך חיים משלך ולי משלי. אחרי כל כך הרבה זמן יחד, בו התחלקנו אפילו בנשימות - אחת לי, אחת לך.
פעימות הלב היו של שנינו, מדודות, בעלות קצב אחיד. כאילו מנגנות את שיר חיינו.
מוזר פתאום לחלק הכל לשניים.
איך מחלקים מחשבה?
איך מחלקים חלום?
מוזר...
ולא היינו צריכים לאמר הרבה או להסביר. הכל היה ברור בעצם.
אהבנו.
יותר מדי.
הכל היה ברור... מדי...
עד שלא נותר עוד מה לברר.
הכל הבנת. הכל הבנתי. כל שמחה, כל כעס, כל עצב. הכל הבנו. גם את הרגע שבו זה נגמר.
ופתאום כל כך מוזר. הבוקר מוזר וגם הלילה. הכל זז לאט מדי.
האנשים,
הזמן,
המחשבות.
רק דפיקות הלב מהירות, כפולות, כאילו מחפות על החסר.
האם גם אתה מרגיש כך במקום שאתה נמצא?
זרם המים על הגוף שוטף איתו עוד יום.
איך מעבירים את הזמן? מהם המחשבות שאמורות למלא את יומנו? מהם הרגשות שעלינו לחוש מעתה?
מוזר...
ואפילו לא ידענו האם התרגלנו לאהוב
או שאהבנו את ההרגל.
מוזר פתאום להיות בלעדיך.
מוזר פתאום להיות.
- קלריס -
היית בשבילי אהבה
אחרת
קצת שונה ואולי מאופקת.
סבלנית ורכה,
לפעמים מצחיקה,
והיית בשבילי קצת אחרת.
חיכיתי שנים, ותמיד האמנתי,
את תופיעי בפתח דלתי.
החיוך כשחזרת
וחדרת ללבי
והבנתי
עכשיו את שלי.
אחרת
קצת שונה אמיתית ובוגרת.
עצומה, מרגשת,
את ליבי את כובשת,
והיית בשבילי קצת אחרת.
וימיי לצידך כמו קסם,
נקיים מרבב ומכתם,
בחינך את הארת
את לבי, והשארת
את יופייך הנצחי למזכרת.
אחרת
קצת שונה ואולי מאושרת
אמינה ושלווה
חזקה, יציבה
והיית בשבילי
אהבה
- קלריס -