אהבה בתולית
במקום שכוח אל
שם אהבנו,
שם נגענו לראשונה במילים.
ראינו עולם ומלואו,
כששלחנו ידינו בכוכבים.
במקום שכוח אל שם כאבנו,
את עוצמת האהבה-
ערירית.
הנחנו שם תקוותינו,
בגן עדן של הזיה ותרמית.
במקום שכוח אל
שם אהבנו.
שם נגענו לראשונה במילים,
שלקחו אהבה מאיתנו,
והותירו רק עצב תמים.
-קלריס-
עוד נותר הברק בעיניך
עוד נותר הברק בעיניך
שמחסיר פעימה מליבי
עוד חיוך אז נמתח על שפתיך,
כשאספתי אותך לתוכי.
הריני שלך
רעדו שפתיך בלי קול
הריני שלך
ועיניך אמרו את הכל.
קחיני אליך
על שנים שחלפו לי סלחי.
עטפיני שוב בידיך
ואת דמעותיי אז תמחי.....
עוד נותר הברק בעיניך
שמחסיר פעימה מליבי
עוד חיוך אז נמתח על שפתיך,
כשאספתי אותך לתוכי.
- קלריס-
מה חשובות המילים
מה חשובות המלים,
אם אינך שלי עוד?
מה חשובות המלים שאמרתי?
איזה ערך למלים שלא נאמרו?
שלא אבו לגלות את הסוד.
איזה ערך למלים הסמויות?
ושום דבר לא חשוב עוד
אם אינך פה לחוש
את צינת בדידותי.
מה ערך למלים,
המלים שעטפתי בהם את כל רגעינו?
מה ערך להם,
כשציירו בכחול את ימינו?
ומה חשיבות למלים השותקות,
שנתנו את הדרור לעינינו?
מה ערך להם,
אם לא יכלו לאחד את חיינו?!
מאוחר מדי
לבקש שתבוא שוב
לשיחה נוספת של שתיקה ומלים.
מאוחר,
ואין ערך למלים.
- קלריס -
כשאנו עוברים את שלב הדמיונות, האשליות, הזכרונות היפים, אז מגיעה האמת הפנימית. זו שמחכה מעבר לדלת, זו שמאיימת לשנות את הכל. וכשהאמת מתדפקת על הדלת - לא נותר עוד דבר
בשקט בשקט.
בשקט בשקט,
מילותיך ילוו אותי
בדרכים בהם אלך.
בשקט בשקט,
אשא את זיו פניך איתי,
בכל אשר אהיה.
בשקט בשקט,
אזכור את רגעי השלווה,
החיוך
והאושר.
בשקט בשקט,
אדע -
לעולם לא תהא לצידי.
- קלריס -
מי יוכל לה , לאהבה?
למות בך
"אני רוצה למות בך" - אמרת לי
"למות וגם לחיות
כי בין ידיך לא נותר אוויר בי
אך שם ארצה תמיד להיות"
"אני רוצה למות בך" - הוספת
"למות וגם לחיות
ליבי כבר החסיר פעימה לא אחת
ליבי כבר פועם במהירות"
ולא הבנתי פשר מילותיך
איך אפשר למות וגם לחיות?!
הבטתי לתוך עיניך
בוערות הן גילו את הסוד
- קלריס -