לפני עשרים וחמש שנה, בתום לימודיי האקדמיים, הייתי צריכה להגיש עבודה סמינריונית. באותה תקופה את רוב העבודות היו מגישים בכתב יד, אך עבודות גמר היו חייבים להגיש מודפסות. תגידו שזה יותר נוח? מה הבעייה, מעבד תמלילים ומדפסת...אך שכחתם דבר אחד- מעבד התמלילים של אותה תקופה היה בהרבה פחות ידידותי מהיום- את הטעויות היה צריך למחוק בטיפקס, את הקובץ אי אפשר היה לשמור, ומדפסת לא הייתה בכלל קיימת, בוודאי ובוודאי לא מדפסת ביתית. על מה מדובר? נכון, לא טעיתם- על מכונת כתיבה. עבור הצעירים שביניכם, מכונת הכתיבה היא פריט מוזיאוני בלבד, או במקרה הטוב מזכרת בארון של ההורים מהימים הטובים ההם...
כיום, בדור שלנו, דור המפונקים, דור המחשבים והאינטרט, גוגל הוא מקור ראשון ובדרך כלל גם בלעדי למידע, מעבד התמלילים מחליף את העט, וכל עבודה, גם של תלמיד בכיתה אלף, עוברת במדפסת הביתית לפני שהיא מוגשת למורה... אלא אם כן היא נשלחה אליה במייל.
אבל אם אתם חושבים שהמדפסות המהירות של היום לא עברו גלגולים רבים, טעות בידכם. בתחילת הדרך, המדפסת הפופולרית הייתה מדפסת הסיכות הידועה לטוב- מדפסת זו ניחנה בתכונות מיוחדות רבות- סאונד חזק, צבעי זברה מעניינים, והכי חשוב-מהירות שיא המתחרה בצב ממוצע. לאחר מכן, המדפסת השתכללה וקיבלה את ארבעת צבעי הדיו הידועים (והיקרים מאוד..). למען האמת, זו עדיין המדפסת המככבת ברוב הבתים, אך יש גם מדפסת לייזר, שהיא מהירה ואיכותית יותר, אך היא עדיין לא כל כך ידידותית לצבעים.
כיום, כמו רוב המכשירים הרב-שימושיים, המדפסת היא גם מכונת צילום, סורק ופקס. בעצם, ברגע שקנינו מדפסת, רכשנו לנו בית דפוס קטן. המדפסת מאפשרת לנו להדפיס עבודות, כרטיסי ברכה, קורות חיים וכו', לפקסס מכתבי תלונה ולסרוק את הדיפלומה שלנו לתוך המחשב. נראה לי שאם הייתם מספרים לי על קיומו של מכשיר מעין זה לפני 25 שנה, הייתי מערערת על שפיותכם...