בשבילך אהבה / אתה ערגה כמוסה/ מי זו הנשקפה כשחר/ אהבה במדבר

בס"ד

   בשבילך אהבה

כתבת לי עוד שיר
ואני לא רציתי מילים
רק תגעי בי בחושך
את יודעת
כבר אין פה חיים

בשבילך אהבה
היא הפסיקים שבין המילים
אני שוכב לצידך
יש לך אור מיוחד בפנים

את לא מבינה
בתוכי , אני כולי רועד
אוהב אותך
אבל גם אני לפעמים קצת פוחד

את רוקדת כמו משוגעת
נסחפת בתוך הצלילים
ואני מדמיין אותך
את חדרת לי ללב, לחיים

כתבת לי עוד שיר
ואני לא רציתי מילים
רק תגעי בי עכשיו
את חדרת לי לתוך החיים.

- קלריס -

אתה- ערגה כמוסה

אתה.
אתה השיר שמתנגן בתוך הנשמה,
אתה ניצוץ שבעייני
אתה חיוך, אתה מילה תמה
וכל אשר אוכל אי פעם לבקש,
וגם לחלום
הן רק אתה.
אתה צביטה בלב
אתה אתמול, אתה מחר
אתה היום.

אתה כמו אוושת עלים.
כמו הגלים בשקט נישאים לחוף.
אתה ציפור שחור לבן
בתוך ציור של נוף.
אתה ערגה כמוסה שלי
תפילה אישית כנה
אתה עולם שלם שבי.
אתה
אתה.

- קלריס בן דהן -

" אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו"
                                                                                  (הוא לא ידע שנכתבו שורות)
                                                                                

מי זו הנשקפה כשחר

מי זו הנשקפה כשחר,
באורה מאירה לילותיי?

עמסו השתיקות לילותינו,
ועיניו רשפו בתאווה.
הלוא השבעתי אתכן
עיניי החוטאות,
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה.

שמאלו לראשי וימינו תחבקני,
ובינינו שומרי החומות.
ברה אני, תמה עודני,
איש חרבו על ירכו,
לוחמי המידות.

אני ישנה וליבי ער,
ולא אוכל להשקיט את ליבי הסוער,
עד יבוא ויאמר:
איתי כלה,
איתי תבואי
ממחוזות אהבתך,
אליי ביתי
אל תוך חיי.

מי זו הנשקפה כשחר,
באורה מאירה לילותיי?

אהבתי היא זו
עזה כמוות
לא ישטפוה נהרות,
אף בוז יבוזו לה,
אותה -
הם לא יוכלו אז לכבות.

מי זו הנשקפה כשחר,
יפה כלבנה?
השבעתי אתכן עיניי החוטאות
אם תעירו ואם תעוררו
את האהבה....

                                   - קלריס -

אהבה במדבר
                 

                             אם יכל הלב לדבר...
                             אם יכלו העיניים לשתוק...

הנחתי ראשי בחיקו,
כחנוט בבגדיו השחורים.
על אדמת המדבר הלוהטת,
הוא עטף את גופי בחיים.

והייתי מוגנת בין ידיו הגדולות,
והייתי כל כך חשופה.
עיניו חדרו בי - כהות, בוערות
אוצרות בשתיקה - אהבה.

אורחת הגמלים שעברה בחולות,
ליוותה את שקיעת החמה,
וצבעים עמומים של כתום ואדום
כיסו את אדמת השממה.

ורציתי לנצח להיות עטופה בו,
ויכולתי למות בין ידיו.
בכל כוחי נכנעתי לו.
הוא בכל ליבו אהב.

הנחתי ראשי בחיקו,
כחנוט בבגדיו השחורים.
על אדמת המדבר הלוהטת,
הוא עטף את גופי בחיים.

והייתי מוגנת בין ידיו הגדולות,
והייתי כל כך חשופה.
עיניו חדרו בי - כהות, בוערות
אוצרות בשתיקה - אהבה.

 אהבה במדבר...
         
                         אם יכל הלב לדבר...
                         אם יכלו העיניים לשתוק...

 - קלריס -