876מראט המסכן שלי-אלכסיי ארבוזוב-גשר
צילומים-אלי ליאוןאלכסיי ארבוזוב הנו מחזאי סוביאטי שנולד בתחילת המאה שעברהבמוסקוה עבד בתיאטרון מרינסקי בפטרבורג וחזר למוסקוה בשנות ה30.
ב1965 כתב את המחזה "מראט המסכן שלי".זהו מחזה שהוצג בבריה"ממיום שנכתב ועד שנת 1980 למעלה מ3000 פעם.משתתפים במחזה המועלה כעת בתיאטרון גשר שלושה שחקנים שהם"המשולש הנצחי" המורכב משני גברים ואשה.
המחזה מתרחש בזמן המצור על לנינגרד שנמשך בערך כ900 יוםוהעלילה נמשכת גם לאחר שנים אחדות מסיום המצור.
אישה-נערה-אירית דקל-ליקה- מאוהבת בגבר-נער -אלי נעים-מראט-שבדירתו הכמעט הרוסה היא מתגוררת בעת המצור אך הוא אינו מחזיר לה אהבהגלויה.
כאשר מצטרף אליהם נער נוסף-מיכאל גמליאל-ליאונידיק- הואמתאהב בה אך היא אינה מחזירה לו אהבה.הענינים מתחילים להשתבש. מופיעות דילמות של מהעדיף אהבה,חברות ואיך לפתור הכל.סיפור שמשאיר אותך מרותק,אתה נסחב איתו ונהנה מכלרגע.אכן זהו סיפור מרגש ונוגע ללב.אהבה חד צדדית שבסופו של דברמנצחת .אתה עד למאבק בין חברות לאהבה,מאבק לשרוד,להתקיים,להיות בקרבת אנשים בימיםקשים, בימים של מצור כאשר רק הרוח האופטימית ויצר הקיום יכולים לעזור במצור ממושךכזה כשהנפשות הפועלות אז בקושי בני 15-16.יש עוצמה מסויימת במחזה.הוא מאוד מרגש,משאיר זכרונותחזקים.אורכו מעל שעתיים ואתה אינך מרגיש אין הזמן עובר.כל זאת בזכות המשחק הכנה, המצויין והמרגש של שלושת השחקנים,כולם בוגרי בית צבי מהשנים האחרונות.
לא רק המשחק תורם לכך אלא גם התרגום היפה,השוטף,המרתק,החלקבשפת יום יום והפיוטי של דניאל סטופין גם הוא בוגר טרי של בית צבי.
אין לשכח את הבמאי והמעצב סלבה מלצב שהצליח לבנות הצגהמרתקת מקסימה,חזקה ומענינת.הרעיון להכניס בין הקטעים המתרחשים בזמנים שונים לאורך שניםדברי קרינות של יוסי גרבר המעולה הוסיפה ענין אינפורמטיבי מתי הכל התרחש אך מצד שניקטע את רצף העלילה,הוציא את הצופה לפעמים מהריכוז .
יחד עם זאת המעלות בהכנסת המספר עלו על יתר השיקולים ופתרואת הבעיה בצורה נאותה.עיבדה את המחזה קטיה ששונסקי.מאחר והבמאי היה גם מעצב הבמה שהיתה מורכבת משלושה שברי דירהשנפגעה ונהרסה מהפצצות הבלתי פוסקות של הגרמנים, אפשר לפרש אותה כממשיכה את רעיוןהעלילה, דהינו שלושה שיברי במה עליה שלוש דמויות "שבורות"מהמלחמה.אהבה שבורה ביןהשלושה כאשר מה שנשבר קשה לאחד,קשה לשחזר ובכל זאת עם רצון וחברות הכלאפשרי.
הבמה ההרוסה בחלקים היא סמל לאהבה שנהרסה,סמל לחברות שהופכתלשבר כלי.שלושת השחקנים יוצרים שלושה טיפוסים שוניםמעולים.
אלי נעים שקט,דיבורו איטי,שקול,יש בו נוסטלגיות מסויימת,חודרעמוק ללב.הוא גוזמן הממציא סיפורים כדי להרשים את ליקה אך עצור בהבעת רגשותיו.לקראתהסוף נעשה פסימי, מתפלסף .אין יותר כוכבים בשמיים הם נעלמו,אין הצלחה בחיים ללאאהבה,כמה מתו כדי שאנו נוכל לחיות.אירית דקל פסימית,נמרצת,תוקפנית,מציאותית יותר.היא מאוהבתבמראט וכאשר ליאונידיק מנסה להתקרב אליה לנגוע בה היא נרתעת,היא נסוגה אךהבדידות,המציאות הקיימת עושות את שלהן.ההתלבטות נעלמת עם השנים.
כשאין לך ברירה אתה מפחד לאבד גם את המעט שישלך.ליאונידיק הוא ביצוע מדוייק,מסוגנן ונהדר של מיכאלגמליאל .
הוא אינו מעז להביע את מלוא רגשותיו אלא כאשר הוא שיכור. אזהוא גלוי ומתודה.הוא מאוהב,הוא נפגע,הוא מקנא.
הוא משורר מתוסכל הכותב שירה לעצמו .יתכן ואת התסכול הואמוציא בשתיה.הוא חבר אמיתי,דואג לא רק לעצמו .
עצוב לשלושתם כאשר הם ביחד והוא המעשי מכולם.לא צריך לפחד להיות מאושר.
זאת הצגה עשויה היטב,מבוצעת מצויין ומרגשת מאוד.לראות או לא לראות. מומלצת בפהמלא.נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון ,5/11/2011 21:16 אלי
elybikoret@gmail.com
03-6856786
עיתונאי-מבקראמנות,חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.אני מזמין אתכם להכנס לאתרי בו ריכזתי ביקורות שכתבתי והתפרסמו באתרי אינטרנט שונים בכל שטחי האמנות,חיבורים שכתב פרופ'יוסי גמזו וחומראחר.
ביקורות שהתפרסמו לפני 1.6.10 אפשר לראות רק באתר שבו פורסמו.באתרי אפשר גםלראות תמונות רבות מהאירועים עליהם כתבתי.
הכתובת www.elybikoret.022.co.il