למה אני לא מקנאה בסטיב ג'ובס?

משום מה, בחברה שלנו אנשים מצליחנים הם אנשים נחשבים מאד. אנשים מעוררי קנאה והשראה. אדם מצליחן הוא אדם שלא מסוגל להכשל. הוא חייב להצליח. הוא מציב לעצמו יעדים וחייב להגשים אותם.

המחיר שמשלם אדם מצליחן הוא מחיר יקר מאד. אין לו שום סיפוק מהעשייה שלו. אין לו סיפוק מתמשך מהתוצאות. הוא יחוש סיפוק ברגע ההצלחה, אך לאחר זמן קצר הסיפוק ייעלם ויצטרך לכבוש מטרה גדולה יותר על מנת לחוש שוב את הסיפוק הרגשי.

אם בילדות שלי לא הייתי בטוח שההורים שלי מעריכים אותי, את האני שלי, את מי שאני. כל החיים שלי אני אהיה עסוק בניסיון להוכיח לעצמי ולסביבה שאני ראוי ושאני בעל ערך. מבחינתי, אני הופך את הסביבה להורים שלי ואז אני מנסה כל הזמן להוכיח שאני ראוי. מנסה להרשים.

ואז, נוצר מצב שאם אני אכשל, בעצם אני לא אהיה ראוי ואז אני חייב כל הזמן להצליח. אני לא אהיה מסוגל לספוג כישלון.

מבחינתי כישלון אומר שאני לא ראוי, שאני לא שווה, שאני חסר ערך ושאני בעצם מיותר. זאת תחושה כל כך קשה מבחינתי שאני אעשה הכול על מנת להוכיח לסביבה ההפך. מתוך מחשבה שם הסביבה תחשוב שאני שווה משהו, אולי גם אני בתוך תוכי באמת ארגיש שווה ערך.

ואז אני הופך למשועבד לדעת הסביבה כלפי. אני מנסה כל הזמן להצליח כמה שיותר ולהרשים כמה שיותר את הסובבים אותי. שכולם יראו כמה אני מצליח. שכולם יראו כמה אני שווה. כשבעצם, בתוך תוכי אני משתוקק לקבל את האישור של אבא ואימא שלי על מי שאני.

אם גדלתי במשפחה שבה הרגשתי מוערך וראוי רק בגלל שאני זה אני. עודדו אותי להצליח אך לא שפטו אותי רק לפי התוצאה אני אפתח אישיות בריאה. אך אם הרגשתי שההורים שלי שפטו אותי לפי התוצאות. כאשר הצלחתי הרגשתי יותר אהוב וכאשר נכשלתי הרגשתי דחוי. ההצלחה הופכת להישרדותית. בחוויה שלי אם אני לא מצליח אין לי זכות קיום. לכן, אני אעשה הכול על מנת להצליח ולהראות לכולם שהצלחתי.

כאשר ההצלחה הופכת להישרדות בעבורי, זה כבר מתחיל לבוא על חשבון החיים הפרטיים שלי. המשפחה שלי. הזוגיות שלי הם אלו שישלמו את המחיר. אני לא אהיה פנוי אליהם כיוון שאני אהיה עסוק בכיבוש היעד הבא. על מנת להוכיח לעצמי שאני שווה משהו. ואז נוצר מצב שאני עסוק בלהשיג עוד ועוד והמשפחה שלי ממורמרת עלי. ובסופו של דבר אני יוצא קרח מכל הכיוונים.

את תחושת הערך שלנו יש לפתור בצורה מקצועית. אנחנו צריכים להפריד בין ההישגים שלנו לערך שלנו. אנחנו לא ההישגים שלנו. אנחנו לא ההצלחות שלנו ולא הכישלונות שלנו.

ממקום של תחושת ערך אמיתית ושלמה, אני כבר לא מתנהל מתוך מקום של לנסות להרשים ולהשיג את אישור הסביבה ואני פנוי לעשות סדר עדיפויות אמיתי בחיים שלי. אני מתפנה להתעסק בדברים שבאמת ממלאים אותי ונותנים לי סיפוק.

בהצלחה, לחיי ההגשמה עצמית שלכם,

חני.