כיום דרום סודאן, המדינה הצעירה בעולם, עושה מאמצים כדי לפתח כלכלה, תשתיות, ממסד, מדע וכו'. תושבי המדינה, שלחמו נגד משטר חרטום האכזרי מגיל שמונה, כעת חייבים לרכוש מיומנויות אזרחיות רבות כדי להפוך בעלי מקצועות בחיי היום-יום. מלחמת האזרחים, שנמשכה 50 שנים, גבתה את מחירה שנמדד לא רק בחיי אדם, אלא גם בחמישה עשורים של חוסר התפתחות כלשהי. אם ילדים כה קטנים חייבים להילחם עם נשק בידיהם למען מולדתם, אין זה מפתיע כלל. אבל היום, כעבור ארבעה חודשים מאז הכרזת העצמאות, על דרום סודאן לגשר על פער עצום: מחבל ארץ נחשל עליה להפוך מדינה בעלת משק מתפתח בצעדי ענק שימשוך משקיעים זרים.
מיותר לציין, לא יוכלו הדרום-סודאנים לעשות זאת לבד. הם זקוקים לשותף חזק שיעזור להם לבנות את מדינתם בעצם מאפס. הגיוני שהשותף המתאים ביותר הוא זה שלא מכבר עבר כברת דרך דומה תוך זמן קצר יחסית.
הכול יודעים כי לפני כ- 100 שנים הייתה ארץ ישראל "החצר האחורית" של האימפריה העות'מאנית. הכול יודעים שכיום האזור הפך מדינת ישראל פורחת; משקה נחשב לאחד המתקדמים, וקצב צמיחתו – אחד המהירים בעולם. על כן ישראל היא המועמדת הטובה ביותר שתוכל לתרום לצמיחתו של המשק הדרום-סודאני מעצם היוולדו. לא נשכח גם את הקשרים החזקים של ישראל עם תושבי דרום סודאן שנקשרו עוד בשנות ה- 60, כשהחלה המדינה היהודית לתמוך במאבק החבל למען עצמאותו. אולם אם נתעלם לרגע קט מההקבלות ההיסטוריות, איזה עניין כלכלי יש לחברות ישראליות להשקיע בדרום סודאן?
לדברי רט באטלר, אחת הדמויות העיקריות של הספר חלף עם הרוח, ממונות גדולים נבנים עת עליות וקריסות של אימפריות. עת קריסתה של סודאן רבתי ועלייתה של דרום סודאן היא העת להקים על קרקע בתולה של המדינה החדשה חברות חקלאיות ותעשייתיות; היא העת להשקיע במשק כשהוא בחיתוליו ולהעצים אותו כדי לקצור את הרווחים שלא יתמהמהו להגיע.
חברות ישראליות מצטיינות בענפי תעשיה רבים ויכולות לייצא את הידע לדרום סודאן ולעזור להוציא אותו שם מהכוח אל הפועל. לישראל טכנולוגיות מתקדמות בתחום החקלאות, התקשורת, הרפואה וכו'. על כן מדובר כאן בהזדמנויות פז שאנשי עסקים מישראל יכולים לנצל ובכך לתקוע יתד בקרקע הדרום-סודאנית ולהבטיח לעצמם פיתוח מסחרי ארוך טווח.
על כן דווקא חברות ישראליות יוכלו לעזור לפתח את המשק הדרום-סודאני ביעילות רבה, והרווח יהיה ללא ספק הדדי.