הסלנג ליווה את השפה העברית מתחילת דרכה (מהימים בהם מישהו גזעי נחשב למי שלבש סנדלים, כובע טמבל ושלייקס) והיה ליד ימינה לאורך התפתחותה. הסלנג מילא את החורים החסרים בשפה העברית שהייתה אף דלילה עוד יותר מהיום. הסלנג הושפע מהתרבות, מהטלוויזיה (שבקושי הייתה קיימת) וסרטי הבורקס, מהאופנה (או המודה), הסלבס, המלחמות, הכלכלה וכו'.
אם סבא או אבא שלך אמרו למישהו בתקופה ההיא "תפסיק לעשות אבו עליי על השאפה הזאת שם, יא קסוקר!"
היום הם היו אומרים זאת כך: "תפסיק לעשות פוזה/דאווין על הכוסית הזאת שם, יא פוזל!"
סביר להניח שלא היו משתמשים במילה כוסית אבל זה רק לצורך העניין.
עוד השוואות לסלנג הנוסטלגי הישן והטוב לעומת הסלנג העדכני של ימינו:
לפני עשרות שנים שיחקו בבנדורות,בלורות וראסיות (סוגי גולות), וגוגואים (גרעיני אפרסק) ולעומת זאת ילדי עידן המחשב שיחקו בסוני-פלייסטיישן, ג'וג'ואים (אותו עקרון של גרעיני האפרסק רק שהיו אלה פרצופים מצחיקים וקטנים מפלסטיק), פוגים, סופרגול, מייפל סטורי וכאלה.
כהמבוגרים של היום רצו אז לעשות ממישהו בז' (לצחוק/לרדת על מישהו) הם קראו לו אבו-ארבע או זלמן (כלומר שלומפר או שלומיאל), צ'חצ'ח, יורם, ליימך וכאלה. כשרצו לקרוא למישהו הומו אמרו נבלוס או פייגלע, כיום מגוון ואוצר הקללות רחב הרבה יותר למילה 'הומו' אפשר למצוא מקבילות רבות כמו: גיי, בוחש בשוקו, אגזוזן, הולך אחורה בשדה תירס, מצליב חרבות וכו'. למישהו שמועד לקבש שוחד קראו בקשישניק כיום לעומת זאת זה אחד התנאים בכדי להבחר לכנסת (לא באמת).
אלה היו כמה דוגמאות לסלנג נוסטלגי ישן וטוב מתקופת המנדט וקום המדינה ועד ימינו בהם הסלנג החדש והעדכני של היום תופס חלק נכבד מהדיבור היומיומי שלנו.
אלפבת - מילון סלנג עברי קורע מצחוק. הגולשים הם הכותבים