החנויות שברחוב.
ציוד: נעליים נוחות להליכה.
הילדים מבלים מדי פעם אצל סבא וסבתא. קורה לעתים שאנחנו נאלצים לצאת לקניות והם מצטרפים אלינו.
כדאי להפוך את ההליכה ההכרחית לחוויתית, בכך שתבקשו מהנכד – או מהנכדים – להציץ ולבדוק מה הן החנויות שנמצאות בדרך. ברגע שאחד הילדים מזהה חנות, גם אם אינו יודע עדיין לקרוא את השלט, הוא יכול לנחש מה קונים בה. כשהנכד רואה את החנות, הוא צריך לומר מה שמה ולמה היא נועדה.
נניח שכבר הגעתם לחנות שבה ערכתם את הקניות. אתם חוזרים הביתה. בזמן שאתם מסדרים את הקניות, בקשו מהילדים שיספרו מה החנויות שהיו רוצים שיהיו ברחוב שלהם.
אני יודעת טוב מאד שהחנות החשובה ביותר בעיניהם היא חנות הממתקים, אבל עם מעט מאמץ יחשבו על עוד כמה חנויות.
אם הם לא מצליחים לדלות כלום, תגידו:
- אוי, כואב לי הראש! מה לעשות?
קרוב לודאי שלפחות אחד מהם יאמר:
- קחי כדור נגד כאב ראש.
- מאיפה אקח כדורים? אין לי בבית!
אז יחשבו על בית המרקחת.
או:
- נגמר לנו הכסף. מה לעשות?
- נלך לבנק.
אם הילדים אוהבים לצייר, ציידו אותם בדפי ניר וכלי כתיבה ותנו להם לצייר את הרחוב האידיאלי, לטעמם. אלה שיודעים לכתוב, יציירו ויכתבו שלט על כל חנות (מכולת, מספרה וכו'). אם יש גם נכדים מאותגרים אינטלקטואלית שבגיל 4 המתקדם עוד לא למדו קרוא וכתוב (ואני מקווה שאלה הם הרוב!), בקשו מהם לצייר חפץ אופייני לכל חנות. למשל: על המאפיה יציירו לחם או לחמנייה, על חנות הירקות גזר = או כל ירק אחר שנוח להם לצייר – וכו'.
עוד רעיונות תוכלו למצוא אם תגלשו לאתר:
מעניין את הסבתא