בימינו "נישואי כפל" נשמעים כמנהג היסטורי והביגמיה נשמעת כמו מוסד עתיק. לרבים קשה לדמיין כיום, בימים של רוח השיוויון המנשבת בתחומים רבים, כי הגבר יוכל לשאת לו יותר מאישה אחת.
נראה כי המחוקק הישראלי היה שותף לתחושות הללו, בהופכו את הביגמיה לעבירה פלילית ובאוסרו על ריבוי נישואין.
האיסור על ביגמיה- היסטוריה חקיקתית
למעשה האיסור על הביגמיה הופיע כבר עובר לקום המדינה. כידוע, אחת מההשפעות מהן ספג המשפט הישראלי היא המשפט האנגלי והמשפט המקובל, בין היתר בשל המנדט הבריטי על ארץ ישראל עד 1948. אך כבר בימי המנדט המחוקק המנדטורי החיל את הדינים הדתיים בדיני המשפחה, בחירה אשר רבים רואים כהמשך למדיניות העות'מנית שקדמה לשליט הבריטי בארץ.
עם זאת, הבחירה נראתה כטבעית למדי מפאת המורכבות התרבותית בתוכה ישבה ארץ ישראל. עיקרון זה קיבל ביטוי חקיקתי (למשל בדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל, 1922). אך בענינים בהם ראה לנכון, בחר המחוקק המנדטורי להטיל איסור הגם שלכאורה אינו מתיישב עם הדין הדתי. כך היה הדבר למשל בהגבלת גיל הנישואין בחוק הפלילי (פקודת החוק הפלילי, 1936, סעיפים 182-183), וכך גם לגבי איסור הביגמיה (פקודת החוק הפלילי, 1936, סעיף 181).
ביגמיה במשפט הישראלי דהיום
שתי ההבחנות האלו התקבלו גם על המחוקק הישראלי. זה האחרון הוסיף בבחינת מגבלות על אלה שבדין האישי, וכעת האיסור על הביגמיה מצוי כאמור בגדריו של חוק העונשין, מדברי החקיקה המרכזיים שבדין הפלילי במשפט הישראלי.
כך קובע סעיף 176 לחוק, כי נשואים הנושאים לעצמם אחרים, דינם למאסר של 5 שנים.
העבירה קובעת את עונש המקסימום של חמש שנות מאסר. החוק, המופנה לגבר ולאישה כאחד, רואה בביגמיה כהתנהגות שאינה מקובלת ואסורה, ומשכך קובע לה סנקציה פלילית.
נראה כי יש בכך גם משום הכרעה מוסרית של המחוקק, כפי שבית משפט לענייני משפחה, ציין בפסק דינו, כי "המונוגמיה נחשבת בעיני המחוקק, לערך מוסרי וחברתי יסודי שאין לפגוע בו". (פסה"ד תמ"ש 026680/05, בעניין ה.ג. נ' ט.ג. בית משפט לענייני משפחה ירושלים).
בהמשך לכך, אף לו הסכימה האישה הראשונה למשל לנישואי הכפל, אין בכך להוציא את הביגמיסט ידי חובה. איפוא, גם היעדר התנגדות של האישה הראשונה אינו יכול לשמש כעין הגנת מפלט לביגמיסט, ולהיפך.
מנגד, נישואי כפל של גבר עשויים להמשיך להיות תקפים הלכתית הגם שמהווים עבירה פלילית. תקפותם זו לא תגרע מפליליות האקט.
חשוב לציין שמזה זמן קודם לקביעת האיסור הפלילי על ביגמיה, הדבר לא היה נהוג או מקובל חברתית, בקהילות שונות לרבות היהודית. כך למשל חרם דרבנו גרשום ידוע כתקנה שאסרה על ריבוי הנשים כבר כאלף שנה קודם לזמננו ותקנת הרבנות הראשית הפכה זאת לאיסור רשמי.
ובכל זאת- מתי ביגמיה תהא מותרת?
סעיפים 179 ו180 לחוק העונשין מסייגים את האיסור הקטגורי וקובעים תנאים בהם הנישואים השניים לא יגבשו עבירה פלילית ולא ייזקפו לחובתו של הנישא בנישואי כפל. כך למשל סעיף 179, המתייחס לנישואין ע"פ דין תורה, עשה כך באמצעות היתר נישואין:
1.היתר שמוּצא בפסק דין סופי של בית דין רבני
2.אישורו של נשיא בית הדין הרבני הגדול.
היתרים כגון אלו בפועל ניתנים אחר בחינת המקרה הספציפי.
ביגמיה – בין הפלילי לאזרחי?
מלבד הגוון הפלילי האופף את הביגמיה במשפט הישראלי, היא אינה מודרת מהשדה המשפטי האזרחי.
מי שאכן חוטא ע"פ המשפט הישראלי בביגמיה עלול להיות חשוף לתביעה נזיקית. מכאן שביגמיה יכולה לגבש עוולה אזרחית, והביגמיסט עלול למצוא עצמו מחוייב בפיצויים נזיקיים אזרחיים בגין הפרת חובה חקוקה. וכדוגמה אציין את פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים תמ"ש 026680/05, בעניין ה.ג. נ' ט.ג.. בעניין זה חוייב הגבר בפיצויים נזיקיים לאשתו הראשונה התובעת בעטיה של הפרת חובה חקוקה, מאחר שבעת שהיה נשוי לה, חזר ונישא כך שנישואיו השניים היו תקפים ע"פ הדין האישי השרעי החל עליהם.
ביגמיה במשפט הישראלי- לסיום
העובדה שבמדינתנו שוכן כור היתוך למופת לבאי עדות דתיות שונות עלולה להזמין לפתחו של המשפט הישראלי אתגרים מעניינים בכל הקשור לסוגיית הביגמיה, בפרט בשל כך שמשפטנו נותן ביטוי לדינים הדתיים של כל עדה בענייני נישואין וגירושין, לכל הפחות.
המחוקק קבע את הביגמיה כאקט אסור, משמע כעבירה לכל הדתות. דין שווה עבור כל העדות הדתיות.
נוכחנו, כי מחד ניתנת במשפט הישראלי גושפנקא לדין הדתי הקשור בענייני נישואין וגירושין ומאידך במקום בו דינים אלו נותנים תוקף לנישואין כפולים, מגיע המשפט הישראלי ומותח קו אדום בבחינת אומרו "עד כאן", "ריבוי נישואין הוא אסור". כך שנמצאנו כי הביגמיה דרה על שטח מעניין במשפט הישראלי ומהווה דוגמה טובה לעובדה כי המשפט בכלל ודיני העונשין בפרט מעוניינים לקדם התנהגויות מסויימות ולהוקיע אחרות.
הכותבת נמנית על צוות אתר הפורומים המשפטיים – האתר הנותן את המענה המקצועי במגוון תחומים: פורום משפחה , פורום תעבורה, פורום פלילי ועוד.