בקנאו את קנאתי בתוכם

פרשת "פנחס"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל, בקנאו את קנאתי בתוכם, ולא כִליתי את בני ישראל בקנאתי" (במדבר כ"ה/יא').

בפרשתנו, אנו מבחינים בקנאותו של פינחס לדבר ה'. קנאה זו הצילה את עם ישראל מהתבוללות. קנאה שנבעה בעיקרה מדבקות טהורה בקב"ה. זמרי בן סלוא, שבחטאו עמד לפרוץ את המסגרת הלאומית בישראל והיווה סכנה קיומית ממשית לעם, נהרג ברומח על ידי פינחס בן אלעזר הכהן. מעשהו של פינחס זוהי קנאות הבאה להגן על  העם מפני כליה והתפוררות, שהרי כבר נהרגו במגיפה 24,000 איש.

על הביטוי "בקנאו את קנאתי" אומר רש"י: "בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף". מוסיף על כך רבי משה פיינשטיין: עיקר המעשה שעבורו זכה פינחס לשכר כה רב ולברית שלום, הוא על זריזותו. שלא התעצל אלא קם ועשה דבר שהקב"ה היה אמור לעשותו. ללמדנו שזריזים המקדימים למצוות, ראויים לכבוד ולשכר.              

קיימים סוגים שונים של קנאה: הקנאה של קורח כלפי משה ואהרון היתה שלילית, נבעה מקנאה שאינה מתחשבת באדם, קנאה שיש בה רצון להרוס את היריב ולתפוס את מקומו, את תפקידו.

לרוב, האמצעים בהם משתמש הקנאי השלילי, אינם נכונים. הקנאי השלילי חפץ מאוד להשיג את היעד אליו הוא שואף מתוך קנאה והדרכים-הכלים בהם הוא משתמש אין בהם יושר והגינות.

חז"ל מדגישים שיש גם קנאה חיובית. ידוע הפתגם: "קנאת סופרים תרבה חכמה". כאשר הקנאה חיובית וערכית, הרי מתוך הקנאה בא הרצון ללמוד, להתקדם, לרכוש ידע ועוצמה. המצויינים, הטובים והאיכותיים, מהווים דוגמא לתחומים חיוביים ערכיים ותבונתיים, והם משפיעה על הסובבים אותם לנהוג כמותם. מתוך קנאה בהם ורצון להידמות להם מחפש הקנאי את הכלים ללמוד ולהשכיל כדי להיות הטוב ביותר.

מעשהו של פנחס, שבא להגן על התפוררות המסגרת הלאומית, פעל מכוח ההלכה האומרת: "הבועל ארמית, קנאין פוגעים בו" (סנהדרין פ"ב/ע"א). פנחס היה אמיץ לב, בעל תעוזה מדהימה. הקנאה והמעשה היו לשם שמים בלבד. לא היתה כאן כל כוונה ולא מחשבה צדדית. זו קנאה חיובית וטהורה, כדי להציל את עם ישראל מכיליון. כאן השיקול היה מתוך אמונה שלימה בבורא עולם והצלת עם ישראל מהתבוללות עתידית. קנאה הנובעת בעיקרה מהרצון להצלת עם ישראל. קנאה אמיתית חיובית ונכונה זו, אינה סותרת את הרעיון של "אוהב שלום ורודף שלום" והיא נובעת מאהבת עם ישראל ושמירה על עתידו.

מעשה פינחס היה טהור ולכן היה רצוי בעיני ה'. אך גם רצח של מצווה מטביע בנפש האדם רושם שלילי, הפוגע בלב האדם. ברית השלום האלוקית באה להשיב לנשמתו את האיזון הפנימי. פינחס היה כלי נאמן להופעת קנאת ה' בעולם, לכן זכה בהערכת ה'. פינחס גרם להטלת שלום בין ה' לעם, ולהפסקת המגיפה בעם, ולכן הוא עתיד לשים שלום בין ה' ובין ישראל גם בעתיד, כנאמר: "...הנני נותן לו את בריתי שלום" (כ"ה/יב').

             ד"ר יחיאל שרמן

www.h-y1.fav.co.il