לפני מספר שנים, במסגרת ראיון לתכנית טלוויזיה שעסקה בזהות יהודית, התבקשתי לבחור בחפץ שמבטא את הזהות היהודית שלי. הייתה זו משימה מסוג המשימות שאני לא מחבב במיוחד. אלו משימות שיש בהן תמיד הרבה שמאלציות ולא מעט שטחיות, כי ברור שאי אפשר לתמצת זהות בחפץ אחד. ימי הצילומים של התכנית היו הימים שאחרי חג הפסח, ימי ספירת העומר שבהם נהוג להתאבל על מותם של תלמידי רבי עקיבא ועל צרות אחרות שאירעו בתקופה זו. חוץ מהצורך המציק למצוא את החפץ שיבטא את הזהות שלי, הטרידה אותי גם העובדה שאאלץ להצטלם לתכנית בפנים לא מגולחות בגלל האבלות של ימי העומר. ואז, באחד הגירודים של זיפי הזקן, הבליחה במוחי המחשבה שזיפי האבלות שלי הם עצמם סוג של חפץ שמבטא זהות יהודית. משמעותם של הזיפים התעצמה בעיניי עוד יותר כשנזכרתי שכדתי לאומי אני עומד לגלח אותם בערב יום העצמאות, וכך, יום לפני הצילומים, החלטתי לבחור בהם כמבטאי הזהות היהודית-ישראלית שלי.
הימים הכי סימבוליים והכי מגדירי זהות שקיימים בלוח השנה, הם הימים שבין פסח ליום העצמאות. זה מתחיל בפסח, חג החירות הלאומי הראשון שלנו, יום ההולדת של האומה הישראלית. אחר כך מגיעה המימונה, חג פתיחת הדלתות של העדה המרוקאית שחדר גם הוא לקונצנזוס, ואז מתחילים ימי העומר, עמוסים גם הם במשמעות רוחנית ולאומית. מצד אחד, סופרים בכיליון עיניים את הימים לחג השבועות, חג מתן תורה, ומצד שני מתאבלים על עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו, ונזכרים שהחטא שגרם למותם הוא שלא נהגו כבוד זה בזה. ימים ספורים אחרי פסח מגיע השבוע הלאומי שלנו, שמתחיל ביום השואה ומסתיים בימי הזיכרון והעצמאות.
מה אתה מציין בשבועיים הללו? צילום: פלאש 90
אמור לי מה הימים שאתה מציין בשבועיים הללו, ואומר לך מהי זהותך ולאיזה מגזר אתה משתייך בחברה הישראלית. אם אתה חוגג רק את פסח ואחר כך מסתפק באבלות של ספירת העומר, אתה שייך למגזר החרדי. אם אתה חוגג את פסח ואת המימונה, לא ממש מקפיד על אבלות בימי העומר, ומציין את ימי הזיכרון והעצמאות, אתה משתייך כנראה למגזר המסורתי. אם אתה לא חוגג את פסח ולא את המימונה, לא סופר את העומר ומסתפק רק בימי הזיכרון והעצמאות, אתה שייך למגזר החילוני, ואם אתה חוגג הכול ומציין הכול אתה שייך למגזר הדתי לאומי.
אני שמח להשתייך לציבור שמתייחס לכל הימים המיוחדים הקיימים בשבועיים הללו. אם בפסח כואב לי הלב על חילוניים אפיקורסים שמחמיצים את החג ולא מציינים אותו, אז בימי הזיכרון והעצמאות אני מרחם על הציבור החרדי שלא לוקח חלק בציון האירועים הממלכתיים ולא משתתף ברגעי ההוד הלאומיים האלה. יש משהו חסר לטעמי בעולמם של אלו שמתעלמים מחלקים מסוימים בשבועיים הללו. מי ששוכח את העבר הרחוק שלנו, מתעלם מאירועים היסטוריים כמו יציאת מצריים ומות תלמידי רבי עקיבא ולא יודע מהי ספירת העומר ומה משמעותה, יש חוסר מהותי בזהותו היהודית. באותה מידה, יש גם חוסר מהותי בזהותו היהודית של מי שמתעלם מקיומה הנסי של מדינת יהודים בארץ ישראל לאחר אלפיים שנות גלות, ולא חוגג את יום העצמאות.
באותה מידה שאני שלם עם זיפי האבלות שצומחים על לחיי בספירת העומר, אני שלם לגמרי עם הגילוח שלהם בערב יום העצמאות. באותה מידה שאני לא יכול להתעלם מהצרות שחווה עם ישראל במהלך התקופה הזאת ולהתאבל על כך, כך אני גם לא יכול להתעלם מהקמתה הנסית של מדינת ישראל ולא לומר על כך הלל.
מתוך אתר הארגון "צו פיוס"