המסע הרוחני שלי

המסע הרוחני שלי.
היום לאחר שגיבשתי לעצמי את אישיותי, יחסית כמובן, כי תמיד יהיה מה לתקן ומה לשפר, וגיבשתי לעצמי גם את התובנות שלי בנושא הרוחני, אני יכול לכתוב באופן הברור ביותר מבחינתי שני דברים חשובים ועיקריים:
1. לדתות, לכתות, ולאלוהים אין כול קשר לנושא הרוחני, אלא אך ורק לתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות שלנו מבחינה אבולוציונית, בניסיון שלנו להבין מהי זהותנו והמציאות האמיתית שבה אנחנו נמצאים ושבה אנחנו חיים.
כלומר, אמונה באלוהים היא אינה ההבנה לעצם קיומו של בורא לכול.
כלומר, אלוהים המוזכר בדתות אין לו כול קשר לפתרון החידה לעצם קיומו של בורא לכול מבחינה רציונלית.
2. היכולת להבין את הנושא הרוחני התאפשרה לי, אך ורק מתוך ההבנה העצמית שלי לזהותי האמיתית, מה שאיפשר לי לפרש ולהבין את המציאות האמיתית שבה אני נמצא וחי באופן ברור יותר, שפוי יותר, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
כלומר, לא ניתן להבין את הנושא הרוחני ולפתור את החידה לעצם קיומו של בורא לכול, לפני שמבינים ומתחברים לזהות האמיתית שלנו.
לכן, המסע שלנו בחיים הוא להבין ולהתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית כשלב ראשוני.
את מכלול הנושאים הקשורים לרוחניות, ניתן לפתור ולהבין אך ורק אם מתייחסים לכך כאל חידה שיש לפתור אותה מבחינה רציונלית, וכך נהגתי לעשות במסע האישי שלי למודעות עצמית ולהבנת התוכנית האבולוציונית קוסמית ומהות מטרתה הסופית, וזה יכול היה להתאפשר לי אך ורק מתוך ההתייחסות שלי לנתונים האמיתיים שהתקבלו ונאספו אצלי במהלך ניסיון החיים שצברתי והידע שרכשתי בתהליך, מה שאפשר לי את עיבוד הנתונים האמיתיים, ורק אז ההגעה למסקנה האמיתית ולפתרון החידה הרוחנית, מבחינתי.
נולדתי כבן בכור להורים שמשיכים את עצמם לדת היהדות.
לכן, ללא היכולת שלי לאחר שנולדתי להביע את דעתי בנושא הדתי ואת רצונותיי, קבעו לי עובדה ושויכתי לדת היהדות ועברתי את טקס הפולחן הטקסי הדתי שמוגדר כברית מילה, ונימולתי.

מאז ועד בר המצווה שלי חייתי כחילוני, ולא זכורה לי כל תזכורת של הורי או שלי באופן אישי לדת שאליה שויכתי.
החשיפה הבאה שלי לדת הייתה בבר מצווה שלי, וכדי לעלות לתורה הייתי חייב ללכת לרב, וזאת כדי ללמוד על פרשת השבוע בשביל טקס עלייתי לתורה, וכך עשיתי.
הורי ואני חגגנו את יום בר המצווה שלי, וגם את עליתי לתורה בבית הכנסת השכונתי.
שני אירועים אלו, גם ברית המילה וגם בר המצווה שנעשו בעבורי היו האירועים היחידים שחוויתי בתחום הדתי עד גיל 31 לערך.
איך התחלתי את התהליך שמוגדר חזרה בתשובה? בשנת 1993 בגיל 31 לערך פגשתי חבר חדש, שהוא מאמין שמקורב לדת היהדות, אך לא איש דתי והייתה לו את היכולת לקלוט באופן טלפתי את המידע הקיים בתודעתם של אנשים, ואת זה אני יודע היום, מה שלא ידעתי אז.
היכולת הטלפתית שלו מאד סקרנה אותי, ולכן החלטתי באופן אינסטינקטיבי ולא באופן מודע להיצמד אליו ולנסות להבין את עצם התופעה הייחודית והמסקרת שהייתה לו.
היכולת שלו להוציא מידע שקיים בתודעה שלי באופן חופשי, אפשרה לי דרכו במידה מסוימת להתחיל את התהליך שלי להבין את עצמי.
רמת המודעות של חבר שלי והמידע שהוא העביר אלי עם הפרשנויות שלו לדברים שקרו לי, כללה גם את הקשר לתחום הדתי, מה שלא נחשפתי אליו מאז בר המצווה שלי.
בין יתר המידע שנחשפתי אליו דרכו, יכולתי לדעת יותר ויותר דברים במגוון רחב של נושאים הקשורים לחיינו, אבל מבחינה דתית מיסטית התחלתי לדעת דרכו שאני יכול לגרום במעשי או בדברי נזק לעצמי, וגם שיש אנשים רעים שיש באפשרותם לגרום לכך שאני ו/או ביתי ו/או משפחתי, יפגעו במה שהוא קרא לזה כישוף או עין הרע.
אבל, תמיד הוא אמר לי שיש אפשרות לתקן.
לכן, כדי לבטל את העין הרע שבאופן טלפתי חברי בדק שהוא קיים בי, כי רק הוא יכול היה לדעת שקיים בי והאמנתי לו, היה עלי לעשות טקסים מסוימים שהוא הדריך אותי כיצד לבצעם, וזאת כדי להסיר מעלי את הכישוף או את העין הרע שנדבק בי, וכך עשיתי.
כך התחלתי להיכנס יותר ויותר לנושא המיסטי דתי, ואף ביקרתי אצל רבנים, וזאת כדי לקבל מהם ברכה ישירות מאלוהים, ברכה שתגן עלי ותשמור עלי.
כמו כן הלכתי לאנשים מאמינים, שיש בכוחם באמצעות טקסים, פולחנים, ותפילות, להסיר את הכישוף שהיה עלי, וזאת כדי שאהיה מוגן מכול פגע.
כמובן שבבית שמתי מזוזות על כול המשקופים, וכך עשיתי בבית העסק שלי.
כך מצאתי את עצמי מוסיף כול פעם מצווה כלשהי מהתחום הדתי לחיי, וזאת כדי להגן ולשמור על עצמי מפני כישוף ו/או עין הרע.
במקביל עבדתי וניהלתי עסק עצמאי, וגם בתוך העסק שלי מצאתי את עצמי פועל בתחום המיסטי דתי, כדי להגן על פרנסתי מאנשים כביכול רעים שלא יפגעו בי ובפרנסה שלי, כך חשבתי בזמנו.
כך, לאט לאט מצאתי את עצמי מפתח בתוכי את הרגשת הנרדפות, הרגשה שכנראה הייתה חבויה לה שם בתוכי במהלך חיי, וכמו שאתם מתארים לכם שעברה אלי מהורי שנרדפו במלחמת העולם השנייה.
השלב הזה בתהליך שמתואר נמשך עד שנת 1998 לערך.
בשנה זו לאחר טיול שערכתי בתאילנד, שהיה מבחינתי כטיול שמשולב בדת הבודהה במידה מסוימת כי ביקרנו במקדשים ובמקומות הקדושים, הגעתי בטיול עצמו למקומות אקזוטיים, לאיים שבדרום תאילנד, שם יכולתי פשוט להשתחרר מכול הרגשות הפנימיים שבי ולחוש את הרוגע הפנימי, מה שלא היה יכול לקרות לי כאן בארץ עם אורח החיים שבניתי לעצמי, אך לא הייתי מודע לאותו רוגע פנימי שחשתי בתאילנד באותה תקופה, אבל הרוגע שחשתי נקלט ונשמר בזיכרוני.
לאחר שחזרתי לארץ מהטיול שערכתי בתאילנד, חשבתי לתומי שאורח החיים שניהלתי עד לפני הטיול ימשיך כרגיל, אבל ככול שהייתי יותר ויותר חשוף למידע שהגיע אלי מאנשים שפגשתי בתחום המיסטי דתי בלבלו אותי יותר ויותר.
באותה תקופה פגשתי אנשים נוספים שאפשרו לי להיחשף למידע רב יותר ויותר, אחד מהם היה רב, כך הוא הציג את עצמו, שהכרתי דרך אימא שלי ואחותי שביקרו אצלו, שכמו חברי שסיפרתי לכם עליו בתחילה הייתה לו גם את האפשרות לקלוט מידע מתודעתי, וככול שלמדתי להכיר אותו יותר ויותר הבנתי שהיכולות שלו גם כן כמו של החבר שלי הראשון, אך המידעים שלו הם היו יותר מקושרים לדת היהדות.
החבר החדש הרב הדתי שלי והיכולות המיסטיות דתיות שלו גרמו לי לבסס את דעתי שיש משהו שהוא מעבר למה שאני מודע לו.
שני החברים שהכרתי ביססו את המחשבה שלי לאותה תקופה שקיים אלוהים.
המסקנה שלי הייתה אז שקיים אלוהים שברא ושולט בכול, וחשבתי שהוא יגן עלי רק אם אקיים את מצוות התורה, ובמקביל לכך רגש הפחד שהרגשתי בתוכי ונעשיתי מודע לו יותר ויותר גבר בתוכי, אך לא הבנתי זאת לאותה תקופה, כי חשבתי שהגורמים האחראיים לפחד והרגשת הנרדפות שבי, אחראיים להם גורמים שהם חיצוניים לי שלא קשורים אלי, שגרמו לי לבצע עוד ועוד מצוות.
הרגשתי, חשבתי ודמיינתי, שאם אני אקיים את המצוות, אלוהים ישמור ויגן עלי.
עם המחשבה הזו שאלוהים ישמור ויגן עלי במידה ואקיים מצוות, כי הרגשת הפחד שבי והמחשבות והדמיון שרוצים לפגוע בי, שנלוות אליהם הרגשת הנרדפות שהרגשתי החלטתי להוסיף עוד ועוד מצוות.
הוספתי מצוות כמו יותר תפילות בבית, הליכה למקווה כדי להיטהר, הנחתי תפילין, הלכתי להתפלל בבית הכנסת, שמרתי שבת, נכנסתי ללמוד תורה, גידלתי זקן, גידלתי פאות, שמתי עלי ציציות ועוד, וכך מצאתי את עצמי חוזר בתשובה כמובן שהכול יחסית.
כך במשך שנה לערך עשיתי את המצוות שצינתי, כשכול פעם הוספתי מצווה ועוד מצווה.
ברצוני לציין שבבית הכנסת שהתפללתי בו השייך לתנועת חב"ד, החבדניקים קיבלו אותי ועזרו לי בתהליך שלי להיקלט אצלם, ועל כך אני מודה להם על יחסם אלי, שאני בחרתי להצטרף אליהם מרצוני החופשי.
בנוסף לכך אנשי תנועת חב"ד אירחו אותי בביתם לארוחות שישי וחגים, ועזרו לי לעזור לעצמי להירגע מאותם רגשות הפחד והנרדפות שהביאו אותי לחזרה בתשובה.
תהליך זה של חזרה בתשובה היחסי נמשך כשנה לערך, כאשר לקראת סוף שלב זה של חזרה בתשובה החלטתי שמיציתי את הנושא ושאני לא זקוק לאורח חיים זה יותר, כי נרגעתי.
כאשר מיציתי את הנושא הדתי, הגעתי לכמה מסקנות חשובות מאד בתהליך שלי למודעות עצמית והם:
1. התפילה לאלוהים היא בעצם דיבור של המאמין לעצמו ועם עצמו, אך הוא חושב שהוא מדבר לאלוהים וזה מצב של קונפליקט, ניגוד תודעתי.
2. אם המאמין מדבר לעצמו והוא אינו מדבר לאלוהים כמו שהוא מרגיש, חושב, ומדמיין שהוא עושה בתפילותיו, אז כול הנושא של אלוהים והדתות הוא טעות מיסודה.
3. הבנתי בתהליך שחוויתי שהתיקון האישיותי המשמעותי בעבורי בסיום התהליך של החזרה בתשובה הוא הדיבור שלי עם עצמי, כלומר למקד את הדיאלוג שלי עם עצמי בלבד.
4. מעצם הדיאלוג שלי עם עצמי יכולתי להרגיע ולתקן את אישיותי שהתנפצה, מה שאפשר לי להתחבר לאני העצמי שלי, לזהותי האמיתית, תיקון ושינוי משמעותי שעשיתי לעצמי.
5. ניסיתי לחיות על פי חלק מהמצוות אשר מחויבות בדת היהדות והגעתי למסקנה, שאורח חיים זה אינו בריא, וזאת כיוון שרצוי להבין איך לחיות באורח חיים בריא שהוא רגוע ושלוו.
מצב אישיותי חדש זה שלי הביא אותי לשאלה, האם באמת קיים בורא לכול?
ואיך אני יכול להבין שקיים באמת בורא לכול באופן הרציונלי, ולא להאמין שקיים אלוהים?
הבנתי שהקמת הדתות מטרתן בעצם לאפשר את טקסי הפולחן הרגשי, שאותו אנחנו צריכים ולו אנחנו זקוקים.
אנחנו צרכים וזקוקים לפולחן הרגשי בעיקר בגלל הרגשות השליליים הפנימיים שבנו, שגורמים לנו להרגיש רע עם עצמנו כמו, רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, צער, עצב, לחץ, הרגשת הנרדפות ועוד, וגם כי אנחנו לא מבינים את המציאות, כשבאמצעות הפולחן הטקסי הדתי מתאפשר לנו להשתחרר מאותם הרגשות השליליים ולעשות את המעבר לרגשות חיוביים שגורמים לנו להרגיש טוב איתם כמו, אהבה, אושר, צחוק, שמחה, הנאה, יצר מיני ועוד, ועם המצבים הרגשיים האלו, עם הנדנדה הרגשית, הזיגזג הרגשי הזה אנחנו חיים.
אם כך הדבר, הבנתי שהרוגע הפנימי שבי יכול להתאפשר אצלי אך ורק ללא הרגשות הפנימיים שבי, שהם ללא החיוביים וללא השליליים, זוכרים את הרוגע הפנימי שחשתי בטיול בתאילנד?
לכן, מעצם ההחלטה להתנתק מהרגשות הפנימיים שבי, התחברתי לאני העצמי שלי.
הבנתי גם שמה שהרגשתי קשור אלי בלבד, ואין לאותם רגשות שבי כול קשר לכול גורם חיצוני כלשהו או דמיוני, הכול בתוכי.
זאת כיוון שהטעות שעשיתי הייתה שייחסתי את אותם הרגשות שהרגשתי לכול מיני גורמים שהם חיצוניים לי ודמיוניים, שהפכו בעצם לאובייקטים, לקורבנות שלי שלהם ייחסתי את רגשותיי.
כלומר, לאחר שהפסקתי את כול טקסי הפולחן הרגשי הדתי, המשכתי בתהליך האישי שלי,  והבנתי שבעצם הוא מסע להתחברות שלי לזהותי האמיתית, ולכן הבנתי שלכול הנושא הדתי אין כול קשר לרוחניות אלא לרגשות הפנימיים שבני, ושבעצם הכל בתוכי ושייחוסם הייתה הטעות שלי.
התובנות שלי החלו להתקשר לנושאים רבים, כשהיכולת שיצרתי לעצמי היא מעצם המשמעות וההבנה שלי את עצמי על עצם קיומי, מודע לעצמי.
מה שאפשר לי להבין מה מהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
כמובן שזו רק תמצית התהליך שעברתי, והוא היה הרבה יותר עוצמתי מבחינה רגשית ובעל חוויות ואירועים רבים.
מסקנה: התהליך שעברתי עם עצמי הביא אותי לתובנה, שהמסע המיסטי דתי הוא מסע פנימי להכרת האני העצמי האמיתי שלי, ואין לתהליך זה כול קשר לנושא הרוחני, רק לאחר ההתחברות שלי עם עצמי, הייתה לי היכולת לפתור לעצמי את החידות לשאלות הבאות:
מהו הנושא הרוחני? מי אני מבחינה רוחנית? והשאלה עיקרית שלי איך אני יכול להבין באופן הרציונלי ולא מתוך אמונה שיש בורא לכל?
סיכום: המהות הרוחנית קשורה באופן ישיר למהות עצם קיומנו בעולם החיים והמוות מהבחינה האבולוציונית קוסמית, כלומר הכול קשור לכול רק רצוי להבין את ההקשרים.
ללא ההבנה לזהות האמיתית שלנו שזה הבסיס לכול, ובהמשך המסע את הנושא הרוחני לא יוכל להתחיל לסיים ולבצע לעצמו בן האנוש את התיקון והשינוי האישיות שעליו לעשות לעצמו ובעצמו.
המסר במאמר: בתהליך שעברתי הבנתי שאלוהים והדתות נוצרו כצורך ונזקקות לטקסי הפולחן הרגשי, שקשור באופן ישיר לתהליך החקירה, הלמידה, וההתפתחות האבולוציונית שלנו, אך אין לאלוהים ולדתות כול קשר לנושא הרוחני ולפתרון החידה לעצם קיומו של בורא לכול.