אילוף כלבים - חרדת נטישה - חלק א: הסבר לתופעה, סימפטומים ואבחון
מאת: אורי מגד - מאלף כלבים ומומחה בטיפול התנהגותי
www.dog-leader.co.il
חרדה אצל כלבים הינה פוביה בלתי נשלטת, תחושה לא נעימה של חשש מהעומד להתרחש כאשר לא קיים גירוי חיצוני מוגדר הנראה לעין כמהווה איום או מסכן את הכלב. בניגוד לכך, פחד הינו תגובה נורמאלית לסכנה או איום ממשי ידוע ממקור חיצוני, ואסביר את ההבדל בין שתי תחושות אלה. ההבדל בין החרדה לפחד הוא שתגובת הפחד היא חדה ומהירה ולכן חולפת במהירות בעוד שחרדה היא הרגשת חוסר נעימות מתמשכת. דוגמאות לפחד אצל כלבים ניתן לראות בכלבים שמפחדים מרעשים חזקים כגון זיקוקים, אופנועים שחולפים לידם ברחוב, ישנם כאלה שמפחדים מכלבים או בני אדם ועוד מקרים כאלה ואחרים. תחושת הפחד תיעלם ברגע שמקור הפחד ייעלם, לדוגמא כאשר האופנוע יחלוף או כאשר רעשי הזיקוקים ייפסקו.
חרדה נורמאלית וחרדה פתולוגית
חרדת נטישה אצל כלבים מאופיינת כמקרה חרדה פתולוגית ברוב המקרים. אחד ההבדלים בין החרדה הנורמאלית לפתולוגית הוא שבחרדה נורמאלית הכלב מפעיל מנגנונים מסוימים על מנת להתמודד עם סכנה ממשית עד שתיעלם לעומת חרדה פתולוגית בה אין לכלב סיבה ממשית להתגונן, הוא לא מאוים באמת. חרדה נורמאלית מתעוררת במצבים מאיימים ולכן אנו רואים בה סממן חיובי, רצוי וטבעי לשינוי וגדילה כאשר הכלב פונה לחוויות חדשות שטרם התנסה בהן. מטרת החרדה הנורמאלית היא להוביל את הכלב לפעולה שתסלק את האיום או תפחית אותו, לדוגמא כלב שתוקף אותו ועל הכלב הנתקף להתגונן. כאשר האיום חולף כפי שהזכרתי קודם, מנגנוני ההגנה מפסיקים לפעול, החרדה הנורמאלית נעלמת והכלב חוזר למצב של איזון ורגיעה. בחרדה פתולוגית לעומת זאת, תגובת הכלב אינה פרופורציונאלית לסכנה שהוא חווה מבחינת אפקט החרדה והאיום. הכלב בחרדה מסוג זה אינו יודע ממה הוא פוחד ולכן גם אינו מסוגל לברוח ממנה. בעקבות פחד פתולוגי נוצרים עיוותים ופגמים ביכולת התפקוד של הכלב ומופיעים סימפטומים חריגים. במקרים אחרים של חרדה פתולוגית, הכלב מבין את מקור החרדה אך אין לו סיבה אמיתית להרגיש כך, לדוגמא במקרים של חרדת נטישה, הכלב לא נמצא בסכנה ממשית מעצם העובדה שהבעלים עזבו את הבית אך הוא בכל זאת נמצא בחרדה תמידית מתמשכת.
מדוע ואיך זה קורה
מחקרים מראים ש-10%-15% מאוכלוסיית הכלבים סובלת מחרדת נטישה בדרגה כזו או אחרת. כלבים הסובלים מהתופעה נכנסים לחרדה כאשר מושארים לבדם. מסיבות שאנחנו יכולים רק לשער (כיוון שהכלב לא יכול לדבר בשפתנו ולהגיד מדוע סובל) הכלב אינו בטוח כי הבעלים ישוב בחזרה לביתו. ככל שהזמן עובר מרגע עזיבת הבעלים את הבית, החשש שמא הבעלים לא יחזור גובר ואצל כלבים מסוימים הופך לחרדה כבר לאחר מספר דקות, אצל אחרים זה קורה עוד כשהבעלים בבית ומתכונן לעזיבה. ניתן לשער שהכלב אכן חושב שהבעלים לא ישובו והוא יישאר מנותק מהלהקה ולא יהיה מסוגל עוד לדאוג לעצמו למזון, מים וצרכים אחרים. אנו עדים לכך שכלבים המאומצים מעמותות לאחר שננטשו או כאלה שלא יודעים דבר על עברם הם רוב רובם של הכלבים הסובלים מהתופעה. מסיבות אלה ניתן לשער כי כלבים הסובלים מהתופעה חוו בעבר מצב בו אכן הרגישו כי ננטשו וסכנה מרחפת סביבם. במקרה בו טיפלתי לא מזמן, דובר בגור צעיר מאוד שנותר זמן רב לבדו וככל הנראה פיתח חרדת נטישה כתוצאה מכך. במקרים אחרים מדובר בכלבים שרגילים לעובדה שהבעלים חוזר בשעה מסוימת הביתה ולפתע לא חוזר לאחר שעות רבות או אפילו למחרת. משום שהכלב היה רגיל עד כה לשעות חזרה מסוימות במשך זמן רב והשעות השתנו, החשש הציף אותו והוא החל לפתח את חרדת הנטישה.
החרדה ורמת ההורמונים הגבוהה בגוף יוצרים תגובות התנהגותיות שונות בעזרתן הכלב מנסה להקטין את תחושת החרדה הבלתי פוסקת. כלבים הסובלים מהתופעה מנסים לצאת מהחדר, מכלוב הטיסה או מהקשירה בה הושארו, חלקם משחיתים רהיטים בבית, שורטים קירות, משקופים, מכרסמים שולחנות וכיסאות, נובחים או מייללים לעזרה ועוד התנהגויות שונות ומשונות על מנת להסיח את דעתם מהחרדה שנתקפו בה, אגע בכך בהמשך בסימפטומים.
חיזוק עצמי - מושג ידוע במקצועות האילוף, חיזוק עצמי מתרחש גם במקרים של חרדת נטישה החל מהפעם הראשונה בה הכלב מנסה לצאת ממצב בו החשש גובר והחרדה מתחילה להציף אותו, למה הכוונה? יכולת הלמידה של כלבים תלויה בדרך כלל בחיזוק שמתבצע במקביל או מיד לאחר פעולה מסוימת, בהתניה אופרנטית לצורך העניין הכלב יכול ליזום תגובה כתוצאה מגירוי חיצוני. כיצד ההתניה עובדת במקרה זה? בפעם הראשונה שהכלב נבח, קרא לבעלים, עשה את צרכיו או כרסם את הספה והבעלים באותו הרגע בדיוק חזר הביתה, הוא בשוגג למד שהפתרון לחזרת הבעלים מצוי בהתנהגות החרדתית. יכול להיות שידובר בשתן, צואה, כרסום, נביחות או כל סימפטום אחר שהכלב מבצע בזמן שהבעלים שב הביתה. כצופים מהצד ברור לנו בני האדם שלא חזרנו הביתה בגלל התנהגות כזו או אחרת של הכלב. הכלב שסובל מהתופעה לעומת זאת, לעולם לא יידע זאת, מבחינתו הוא קיבל חיזוק עצמי על ההתנהגות החרדתית שביצע בכך שחזרנו. מרגע זה הסיכויים לחזרה על התנהגויות אלה בכל פעם שהכלב ייתקף בחרדה עולים. ככל שיעבור זמן הכלב יפנים את צורת ההתנהגות שמשמשת חיזוק לחרדה ותהפוך לכרונית. בשלבים מתקדמים של חרדת נטישה הכלב לא יידע לסגל התנהגות אחרת מלבד חפירה בקיר, כרסום משקוף, נביחות וכו'. חלק מהכלבים כפי שציינתי קודם, מתחילים בהתנהגויות חרדה אלה עוד בטרם הבעלים עוזב את הבית משום שמרגישים את החשש שמגיע אוטוטו ברגע שהבעלים יעזוב, להתנהגות זו קוראים חרדה נצפית והיא ברוב המקרים שלב מתקדם או חמור יותר של התופעה.
סימפטומים
חרדת נטישה אצל כלבים ניתנת לזיהוי על ידי תופעות אוטונומיות גופניות ותופעות מוטוריות. לא תמיד נבחין בכל התופעות הללו אצל כלב הסובל מחרדת נטישה, לעתים נבחין בכל התופעות הבאות לידי ביטוי בצורה קיצונית ולעתים נבחין בחלקן בעוצמות נמוכות יותר. התופעות האוטונומיות הן: מתח שרירים מוגבר, התכווצויות שרירים, תכיפות בהטלת שתן או חוסר שליטה בסוגרי השתן, עלייה בלחץ הדם, נשימות עמוקות וכבדות, ריור מוגבר, קוצר נשימה, שלשולים וחוסר שליטה בסוגרים רקטאליים. התופעות המוטוריות הן: נביחות, יללות, רעידות, חוסר שקט, השמדת חפצים (נעליים, משקופים, רהיטים ואחרים כפי שציינתי לעיל), התכנסות בתוך ארונות, פינות בבית או כל מקום מסתור המהווה "מקום בטוח". לעתים כלבים מתכנסים בתוך עצמם בפינת הרביצה ומראים סממנים גופניים אחרים המעידים על לחץ ומתח. כאשר האירוע המאיים נגמר והסכנה חולפת (הבעלים כבר שוהה בבית זמן מה) הכלבים "חוזרים לעצמם", המערכת חוזרת לפעילות נורמאלית, לחץ הדם יורד, הנשימה מוסדרת והשליטה בסוגרים שוב חוזרת למצב נורמאלי. בסופו של דבר הכלב נרגע וחוזר לתפקוד תקין ורגיל, לדוגמא כלבים הסובלים מחרדת נטישה יתנהגו בטיול לאחר שהבעלים חזרו לביתם בצורה נורמאלית לחלוטין (ירחרחו, יבצעו צרכים ויתקשרו עם כלבים ואנשים בצורה נורמאלית). במהלך היום יום ניתן להבחין בחרדה בדרך נוספת, כלבים הסובלים מהתופעה מסתובבים בבית צמודים לרגלי בעליהם כאשר הם הולכים מחדר אחד לשני ונכנסים ללחץ כאשר אחד או יותר מבעלי הבית מתארגנים ליציאה.