גידול שרקנים
מקורם של השרקנים בהרי האנדים בפרו, שם גודלו לאכילה. הכובשים הספרדים שהגיעו לפרו במאה ה-16 התלהבו מהמכרסמים הפרוותיים נוחי המזג והביאו אותם עימם לאירופה לגדלם כחיות מחמד.
מקור שמם באנגלית Guinea Pigs אינו ידוע. בעברית נהגו לכנותם "חזירי ים", למרות שאין להם קשר לא לחזיר ולא לים... השם שרקן ניתן להם על שום הקולות שהם משמיעים בעת התרגשות.
שרקנים הם חיה חברותית, ידידותית, סקרנית ונוחה לגידול. בטבע הם חיים בחבורות ולכן חשוב לגדלם בזוגות ולא להחזיק בשרקן בודד. כדאי לבחור בשתי נקבות או בנקבה וזכר – ובהמשך לסרס את הזכר – ולא בשני זכרים שעלולים לריב בינהם.
תנאי גידול
אם יש לכם חצר, ניתן בהחלט לגדל שרקנים בחוץ בכלוב מוצל, מוגן מגשם ורוח, מאוורר, וסגור הרמטית בפני טורפים. אך השרקן שלכם ייהנה יותר אם יחיה בתוך הבית ויהיה חלק מהמשפחה. שרקן בודד זקוק לכלוב בגודל 60 על 80 ס"מ, אך במקרה הזה כמה שיותר גדול יותר טוב. קנו כלוב בעל רצפת פלסטיק (לא רשת) ורפדו את תחתיתו בקש.
קנו כלי אוכל מנירוסטה או מקרמיקה ולא מפלסטיק – שרקנים עלולים לכרסם כלי פלסטיק.
כלי למים - קנו כלי פלסטיק תלוי עם פיית נירוסטה.
הניחו בכלוב גם מקום מסתור בו יוכל השרקן להתחבא ולישון. זה יכול להיות "בית" מוכן מחנות חיות או עציץ הפוך שתעשו בו פתח כניסה נוח.
החליפו את הקש ונקו את כלי האוכל והמים לפחות אחת לשבוע.
גם אם הכלוב שבחרתם גדול, חיוני שתוציאו את השרקנים שלכם מן הכלוב לפחות פעם ביום לשם פעילות גופנית וחקרנית, ולשם חיזוק הקשר איתכם.
תזונה
תזונת שרקנים – כמו רוב המכרסמים - מתבססת על שלושה מרכיבים: חציר טרי, ירקות וכופתיות (מזון מסחרי מוכן לשרקנים). חציר טרי חיוני לעיכול תקין ואין לו תחליף. ניתן להגיש אותו בלי הגבלה.
שרקנים – כמו בני אדם ובניגוד למרבית היונקים – אינם מייצרים ויטמין C בדרכי העיכול וחיוני שיקבלו אותו ממקור חיצוני. הגישו פירות וירקות עשירים בוויטמין C כגון הדרים, ירקות ירוקי עלים (כרוב, תרד, פטרוזיליה, כוסברה), ברוקולי ופלפל אדום וירוק. אפשר להגיש גם גזר, תפוחי עץ וחסה ערבית, אך הימנעו מחסה אייסברג ומעגבניות. הגישו כל ירק חדש בנפרד לאפשר לקיבת השרקן שלכם להסתגל אליו. במהרה גם תזהו מהו הירק החביב עליו ביותר ובו תוכלו להשתמש כ"צ'ופר" על מנת לחזק את הקשר בינכם.
כופתיות מיוחדות לשרקנים (מועשרות בוויטמין C) ניתן לתת בגיל צעיר ללא הגבלה, אך מגיל חצי שנה יש להגביל את הכמות לחצי כוס ביום. אל תבחרו בכופתיות מועשרות במיני אגוזים, גרעינים או פירות יבשים, משני טעמים: ראשית, שרקנים אינם מסוגלים לעכל מזונות עשירים אלו. שנית, הם עלולים לברור מתוך התערובת את התוספות הטעימות יותר – ובריאות פחות – ולהימנע מאכילת המזון הבריא והחיוני.
משחק ופעילות גופנית
לא רק שהשרקן שלכם יעריך זמן משחק מחוץ לכלוב - הוא זקוק לפעילות הגופנית הזו ולאינטראקציה איתכם. השעות המתאימות ביותר הינן לפנות ערב, שאז השרקן שלכם ערני יותר.
שרקנים הם מכרסמים כפייתיים והם ילעסו כל דבר, החל בשטיחים וכלה בחוטי חשמל. הכינו חדר אחד ובו כל חוטי החשמל מוסתרים או מצופים בפלסטיק כך שאפשר יהיה לשחרר שם את השרקן ללא חשש. פזרו בחדר קופסאות קרטון מלאות קש לצורך מחבוא ומשחק.
כשאתם משחקים עם השרקן שלכם מחוץ לכלוב, לטפו אותו מאוד בעדינות, מבלי להרים אותו מהרצפה, והציעו לו את הירק החביב עליו. בהמשך כשיתרגל אליכם תוכלו גם להרימו על הידיים – תמיד איחזו בו מלמטה והצמידו את ארבעת רגליו לגופכם. שרקנים נקשרים לבעלים שלהם ולומדים מהר לזהות את קולות פתיחת המקרר או שקית האוכל ומשמיעים קולות שריקה והתרגשות בידיעה שהאוכל מגיע.
בריאות
בהכניסכם שרקן חדש הביתה מומלץ להביאו לבדיקה וטרינרית ראשונית ולסדרה של זריקות נגד גרב – מחלת עור אופיינית הנגרמת ע"י טפילים. בהמשך הביאו אותו אחת לשנה לבדיקה וטרינרית מלאה ושקילה.
את מרבית בעיות הבריאות ניתן למנוע באמצעות תזונה מאוזנת וניקיון.
אכילת צואה הינה התנהגות נורמלית.
על רביה בשרקנים נרחיב במאמר נפרד.
סימני מחלה אופייניים - חוסר תיאבון, שלשול, אובדן שיער, גרוד, קשקשת באף או בכפות הרגליים ושינויי התנהגות. אם מופיע אחד הסימנים הללו בשרקן שלכם – קחו אותו לוטרינר.
www.vets.co.il