אין בית מדרש ללא חידוש

פרשת "שמיני" - שבת פרה

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"

"ויקחו בני אהרון, נדב ואביהוא, איש מחתתו ויתנו בהן אש...ויקריבו לפני ה' אש זרה, אשר לא ציוה אותם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" (ויקרא י'/א'-ב').

במסכת חגיגה כתוב: "אין בית מדרש ללא חידוש" (דף ג'/ע"א). היינו קיימת ביהדות חשיבות גדולה להתחדש, להתקדם, להשתפר, לבצע ולהגות רעיונות חדשים, להיות יצירתיים וכמובן ליזום תחומים מקוריים ומרתקים.

אנו יודעים שארון הקודש היה עשוי מעץ ארז ומצופה בזהב טהור. לשני המרכיבים משמעות סמלית: העץ מסמל את חשיבות ההתחדשות, שהרי אִפיונו המיטבי של העץ הוא בגידולו המתמיד, בהתפתחותו ובצמיחתו הנפלאה ואילו הציפוי -זהב טהור - מדגיש באופן החלטי וברור כי להתחדשות יש גבולות. הצמיחה והחדשנות - היוזמות והרעיונות - חייבים להיות נתונים בתוך "מסגרת".

תורתנו הקדושה, אותה קיבלנו בסיני, הכוללת את "עשרת הדיברות" ואת כל תרי"ג המצוות, תקפה לנצח. אלא שהעולם המתפתח והמתחדש מאפשר לנו להתחדש בתוך מסגרת קיימת - בתוך "ארון הקודש". לא לחרוג מעבר לציפוי הזהב. התחדשות בתוך היהדות חייבת להיות בגבולות המותר.

בפרשת "שמיני" אנו קוראים על מעשיהם של נדב ואביהוא בני אהרון. שניהם הקריבו "אש זרה" אשר לא ציוו אותם ולכן קיבלו עונש מיידי על העבירה שנעשתה.

יש פירושים שונים על התנהגותם של נדב ואביהוא, מייחסים להם שלמות ותמימות, אנשים טובים שלא עשו דברים רעים כלל, לא במעשיהם ולא בהתנהגותם. הדלקת אש זרה היה חטאם  היחיד, אלא שהפעם הם טעו וסטו מהוראת משה. משה רצה לקדש שם שמים - שהאש תגיע רק לשמים - ע"פ הרשב"ם, והם עשו אחרת מהוראת משה. משה הציג לכולם את קדושת המקדש והחשיבות להיות זהירים בעבודת הקודש כדי להגביר את קידוש השם. במקרה כזה של קידוש השם וקדושת המקום, לא  ניתן להמתין ולוותר אלא יש להעניש מיידית.

חכמים מתארים את נדב ואביהוא כאנשים נבונים יוזמים ויצירתיים, אך לא היתה להם סבלנות. הם קינאו במשה ואהרון וציפו לרשת אותם ולהנהיג את על ישראל, כמתואר במסכת סנהדרין. הם מאוד העריכו את עצמם ויכולתם והפעילו תכונה מנהיגותית שלאהיתה במקומה. היתה בהם "תעוזה" לבצע חידושים אך פרצו גבולות, שהרי לא קיבלו עליהם אישור. היינו, מֵעֵבֶר לציפוי ארון הקודש - מֵעֵבֶר לציפוי הזהב. כאשר החליטו להקטיר קטורת ולהקריב אש זרה, לא התייעצו עם משה ולא עם אביהם אהרון.

במסכת עירובין (ס"ג/ע"א) מצויין שאף היו שתויי יין, לא רחצו ידיהם ורגליהם, לא לבשו בגדי כהונה ופעלו מתוך דחף בדרכם שלהם ללא חובות ברורים ובהירים.

חשוב שנזכור כולנו - הורים ואנשי חינוך - שמותר להיות חכמים, נבונים,יצירתיים ויוזמים, מתחדשים כל הזמן וגורמים לתהליכי שינוי, אך הכל חייב להיות מתוך חוקים והוראות, מתוך תורה וקיום מצוות ובגבולות מותרים. כך עלינו לחנך את ילדינו ולעודד אותם לחשוב היטב, להפעיל מוח יצירתי, להגות רעיונות ולבצעם, אך הכל במסגרת הולמת ונכונה.

                                                                                                           ד"ר יחיאל שרמן

www.h-y1.fav.co.il