סדר היום של מדינת ישראל עמוס ללא כל הפוגה. עיקר תשומת הלב מופנית לבעיות הכלכלה ונושא הביטחון, שממשיך לדשדש בחוסר הפתרון, בעיקר לאורך גבולות המדינה.
הגברת הפשיעה והאיום האישי על כל אזרח, שאותה אפשר לייחס למודל הנרכש מעצם היותנו עם כובש ומתנחל, לצד העסקת פועלים זרים חסרי זכויות ומעמד, חסרי צלם אנוש, הם קצה הקרחון לפערים שנפערו בין שכבות האוכלוסייה, בין אזורי הארץ, ומאיימת בגדול לבלוע את כולנו.
מערכות הבחירות התכופות ואיתם הפוליטיקה האישית רצופת האגו ותאוות השלטון, מחלישים במאוד את יכולת המשילות של השלטון בישראל. תוסיפו לזאת מאבקי הכוח בין רשויות החוק והצדק למערכת החקיקה, הגורמים לנטרול הדדי ולחוסר יכולת של התקדמות בתוכניות ארוכות טווח.
במערכת הבחירות העומדת ומתרגשת עלינו, מכריזים המועמדים השונים על מרכולתם בעלת האג'נדה הייחודית של "אני חייל מספר 1" אני הכי בטחוני ומקצועי, הכי מנוסה, חכם, כריזמטי, רווחתי, מקובל וכדומה. בעיקר הרבה מהמוצר "הכי".
מועמד חדש בא לשכונה ממחוזות ה"אני, צבאי וחזק" ומעמיד עצמו למבין הגדול במיגור האלימות והשבת הסדר והחוק , בקיצור: אם יעמוד בראשות המשטרה, יביא עוד כ – 10,000 שוטרים כדי לבער את הפשיעה.
אין איש מבין המתמודדים או התומכים, בהם אנשי רוח ותרבות, המציע את אג'נדת התרבות כנושא מפתח לטיפוח אדם וחברה.
מדינת ישראל מקציבה מתקציבה הכולל פרומיל אחד בלבד לקיום מערכת האמנות כולה. השבת משרד התרבות, מדע וספורט לתיק משרד החינוך בעבודה שלטונית בעלת חזון ערכי יש בכוחה לאחד כוחות ממה שיש ואף להוסיף ולהרבות.
המתמודדים למיניהם חייבים לומר את דברם לפני מערכת הבחירות ולא כמשחקי התמקחות לאחר בחירתם.
יש לקדם את תקציבי התרבות ואיתם את היעדים לטיפוח ויצירה ולא לחכות ל"ימות המשיח" משום שמי כמונו יודע שהם רחוקים מאוד.
למדינת ישראל יש את הפוטנציאל האדיר של כישרונות ועודף יצירתיות בתחומי התרבות, שאף זוכים להישגים אדירים ברחבי העולם וזה לבדו שווה את ההשקעה.
אנשי רוח ותרבות שנזעקים מדי פעם למען אותו סדר יום אחר מתבקש לחברה בישראל, טוב אם ייקחו לידיהם התעסקות וביצוע בכלי התרבות והאמנות לצד המלחמה על תקציבי קיומם.
חשוב ביותר להעמיד בסדר היום עכשווי את המרחק הגדול שנפער בחברה הישראלית בין הפריפריה למרכז, בין העשירים לעניים, בין הוותיקים לחדשים.
המשבר הכלכלי ששוטף את העולם מחייב חשיבה ותכנון חדש גם ביכולת נושאי התרבות להגדיל את שוק העבודה הכוללת בתחומי הענף.
כדי להמחיש את גודל החשיבות בהשקעה בתרבות ישראלית מקומית כחלק מהאג'נדה הפוליטית של כל מפלגה להלן מספר דוגמאות להישגי תרבות בארץ. אלו הן לא דוגמאות של מה בכך. מאחורי כל הישג שכזה עומדת סוללה של אנשי תרבות הנחושים להמשיך ולפעול.
- הפסטיבלים הגדולים בעולם מזמינים באופן קבוע כ2-3 גופי תרבות ישראלים. ביניהם ניתן לראות את להקת המחול הקיבוצית, תיאטרון הבימה, התזמורת הקאמרית, להקת בת-שבע ועוד רבים.
- ישראל מובילה במספר הצופים במופעי תרבות ביחס לעולם המערבי. קהל הצופים הישראלים במופעי התרבות השונים הינו כ-10 מיליון בשנה. זאת פי כמה מקהל הצופים באירועי ספורט.
- חוק הקולנוע הינו הוכחה מצויינת לכך שקיבוע התקציב בנושא התרבות מוביל לפריחה, השגים ופרסים מעלי רמה בארץ ובחו"ל. אל לנו לשכוח את העובדה כי זהו אלמנט נוסף המניב תעסוקה לבמאים, מפיקים, שחקנים, אנשים טכנים ואנשי רוח.
למרות כל זאת משכורות האמנים נמוכות פי 3 ביחס לאירופה ומכאן גם נובעת המשיכה לרעות בשדות זרים.
רק מדיניות משולבת בעלת שאר רוח בנושאי חינוך ותרבות, בהתחברות למגזרי אוכלוסיה מכל הקשת הצבעונית של אזרחי ישראל יכולה בדרכה שלה לקדם ולפתח מעגלים של מצוינות ותקווה.
"תרבות – עכשיו"
כותב המאמר הינו נתן טל, מנכ"ל להקת המחול הקיבוצית
להקת המחול הקיבוצית הינה להקת מחול מודרני מובילה. הלהקה מופיעה בארץ ובחו"ל ומופעיה זוכים לשבחים רבים ופרסים. הלהקה שוכנת בקיבוץ געתון המשמש ככפר מחול בגליל. בקיבוץ מצויים הסטודיו והמגורים של הרקדנים. הקיבוץ הפך בשנים האחרונות למעין מרכז מחול בו יש סדנאות, אולפנות למחול ועוד. כמו כן בכפר המחול נענים כל צרכי הלהקה מבחינת הטיפולים הנדרשים (לדוגמא פיזוטרפיה). ללהקה מספר יצירות אשר מלוות אותה לאורך השנים כגון "זכרון דברים" ו"עיר עירומה". הלהקה מלווה גם את פרויקט "מסע" של הסוכנות היהודים (הבאת רקדנים יהודים מחו"ל למגורים ועלייה בארץ). כוריאוגרף: רמי באר.